בימים אלו מתנהלים דיונים בין הסיעות השונות על שיבוץ הרשימות במפלגות החרדיות, ועל סגירת הסכמים קואליציוניים מול ראש העיר משה אבוטבול. זה אכן הליך חשוב ומבורך, וגם הליך נכון שכן כל קהילה וקבוצה ראוי שתהיה מיוצגת כראוי למעמדה, ואם לא עכשיו אימתי.
אבל, וזה ה'אבל' הגדול, אסור לשכוח כי בית שמש היא לא בני ברק וגם לא מודיעין עלית, בכל מצב ועניין צריך לפעול עם שים לב לנעשה מסביב, לראות שלא חוטאים למטרה, ולא מפסידים את הכל בשביל נציג אחד יותר או פחות, או תיק כזה או אחר. שכן אם בגלל המתיחות נפסיד את ראשות העיר, מה יתן ומה יוסיף נציג נוסף באופוזיציה.
עוד באתר:
המצב הנתון שבו אנו נמצאים מבחינה חרדית בבית שמש, אם וכאשר יהיו רק שני מועמדים, מביא לכך שעלינו לעשות הכל בכדי למקסם את הכוח, ולדאוג שלא יהיו לנו נפגעים ולא מרוצים, אחר והרוח שהם יביאו בעקבותיהם יביא מורך ויפגע בשולים, אבל כשהמריבה היא על כל קול ועל כל משפחה, זה די והותר בכדי להפסיד עשר קולות, גם את זה אסור לנו לתת שיהיה.
קולות של מריבה וחיכוכים בתוך המחנה פנימה הם דלק למחנה שאינו חרדי, וכמי שעוקב אחרי הלך הרוחות במחנות שמנגד יש לי יותר ויותר ראיות לכך, ולכן עלינו לא לשכוח היכן אנו נמצאים ומי ממתין לנו בפינה.
אולי זה ישמע מטאפורי, אבל כולנו מתפללים בבתי מדרשות ובתי מדרשות, כולנו גם מכירים את הרגע שהגבאי עולה על הבימה ומתחיל למכור את העליות, כולם מתמודדים, זה צועק מאה והשני מאתיים, כולם מתמודדים על אותה משבצת, שלא לדבר על 'חתן תורה' או 'חתן בראשית' שהקופצים עליהם רבים, אבל באותו רגע שהגבאי מכריז על הזוכה כולם משתתקים, כאילו ולא הייתה כאן התמודדות קודם.
דומה גם שהפעם במקרה זה עלינו ללכת על קצה האצבעות, להתמודד אבל בזהירות, לדרוש אבל בידידות, להפסיק לספק כותרות ולעשות את זה יותר על שולחן משותף, כי בסופו של יום המאבק הוא משותף לכולם, ובמקרה כמו שלנו השיתוף מצריך מאה אחוז, אחוז אחד לא פחות.
השאלה הפעם היא לא רק 'משה אבוטבול', אלא השאלה היא בית שמש, האם יצליחו לעצור אותה, לסגור את חומותיה, או שתמשיך להיות ספינת הדגל של הבנייה לזוגות צעירים, וכעיר שמקבלת את כולם במאור פנים.
לכך, רבותי, קדימה, לפעול ולעשות, טרם תשקע השמש…
יש לכם מסר לאומה? רוצים לשתף את הגולשים בדעתכם? אתם מוזמנים לכתוב לנו
