א' מבית שמש לא יכול שלא לשתף את הנס הגדול שקרה לו עם בנו הפעוט. וכך הוא כותב: "ברצוני לשתף אתכם בנס מדהים שהתרחש עימנו השבוע (יום שני, ט"ו אלול התשפ"א). בצהרי היום שיחק בני הקטן בן ה-8 חודשים במיטתו, כשלפתע החל משתעל קלות.
"רעייתי שהיתה בחדר בסמוך, ניגשה אליו כשהיא מגלה לפתע כי הוא מחזיק בידו חלק מתליון 'חאמסה' שהיה תלוי עם סיכת ביטחון בווילון שמעל המיטה. מיד עלה החשד כי ייתכן שהוא בלע את סיכת הביטחון, כיון שזו לא נמצאה בסביבתו כלל. למזלנו הרב, הוא נשם כרגיל ולא גילה סימני מצוקה כלשהם, אם כי נראתה פציעה קלה עם דם בשפה התחתונה. חובשת הגרה בבניין בדקה את הפעוט, חיוותה דעתה והמליצה על המשך טיפול מקצועי.
לא התמהמהנו ופנינו לקופת החולים, משם הופנינו על ידי רופא הילדים לצילום ומעקב בחדר מיון ב'הדסה עין כרם'. בדרך העולה ירושלימה, קיבלנו על עצמנו בלי נדר מספר קבלות טובות, ובתוכן לימוד הלכות 'שמירת הלשון' מתוך ספרו של 'החפץ חיים' זיע"א.
עוד באתר:
בחסדי שמים מרובים הגענו למקום, עברנו סדרת בדיקות וצילום רנטגן שהראה בוודאות כי אכן הסיכה שוכנת לה בקיבתו הקטנטנה של בננו", א' ממשיך ומספר: "מאחר והיא היתה פתוחה מעט, לא היה מנוס מהתערבות פולשנית (גסטרוסקופיה) כדי לשלוף את הסיכה בביטחה מן הקיבה בהקדם האפשרי בכדי למנוע סיבוכים נוספים העלולים להתגלע. בשלב מוקדם יותר, יצרנו קשר עם הרב בני פישר שליט"א, שנתן את הסכמתו וברכתו, וכן לגדול מזכה הרבים הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, שבירך שהכל יעבור בהצלחה רבה ובקלות, כשדמעות חמות על לחיו.
ואכן, הרופא המטפל ציין בפנינו כי בחסדי שמים הגענו מהר ובזמן, "רוב המקרים המגיעים לכאן הם לאחר סיבוכים המצריכים ניתוחים ותיקונים". ובתוך כך, הוכנס בננו הפעוט לחדר הניתוח, ובהרדמה כללית הושחלה צינורית מיוחדת עם מצלמה ומכשור חדשני לאיתור הסיכה ושליפתה בביטחה מקרבו. לאחר כארבעים דקות, יצא אלינו הרופא כשבידו קופסא קטנה ובתוכה הסיכה הסוררת. "ברוך השם הצלחנו להוציא את הסיכה בהצלחה. אמנם היא הספיקה לדקור מעט את דופן הקיבה, אך לא נצרכה התערבות נוספת או כל סכנה".
עוזר המרדים, שנכח בחדר הניתוח, העיד כי בכל פעם שהיו מגיעים הורים עם מקרי בליעה של חפצים שונים, היה 'מתפוצץ' עליהם, כועס ומטיח בהם אשמה על חוסר אחריות והשגחה, עד שיום אחד גם לו זה קרה, ובנו בן השנה וחצי בלע חפץ מסויים והגיע לאותו מקום... "מאז", אמר, "אני מבין שגם אם נשגיח על הילדים 24/7, אם משמים יחליטו שהוא יבלע משהו אז הוא יבלע"... [כמובן שצריך לעשות השתדלות, שמירה והשגחה, אך 'אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר'...]. לאחר התאוששות לילית ארוכה, שוחררנו בחסדי שמים לביתנו, כשבננו הפעוט חוזר אט-אט לאיתנו הראשון, לפעילות השובבית ולמרץ האופייני.
"שרשרת הניסים בל תתואר". אומר א', "החל מהערנות של אשתי, וההבנה המהירה שהסיכה נעלמה כשה'חאמסה' עודנה בידו, דרך בדיקת החובשת בבניין, עבור בבדיקת רופא ילדים ושליחתנו למיון ועד לאבחון המהיר והמדוייק, ה'ניתוחון' והוצאת הסיכה בהצלחה, ההתאוששות והחזרה לשגרה בחסדי שמים. רואים בחוש את השגחת הבורא יתברך בכל רגע ורגע. אי אפשר לתאר מה היה קורה אילו היתה הסיכה פתוחה קצת יותר, או נעצרת בוושט או בריאות, פוצעת איברים בדרך וכו'. אם חלילה היה בולע את ה'חאמסה' שהיתה מונחת בידו. עצם המחשבה לעשות צילום ובדיקה מקיפה היא נס, כיוון שהיה יחסית רגוע וחיוני לאחר הבליעה. ועוד ועוד ועוד. ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו וכו', אין אנחנו מספיקין להודות ולשבח ולקלס!
מסיים א' נרגש: "מלאי הכרת הטוב, רחשי תודה והודאה לה' יתברך, כשמאגר הדמעות אינו פוסק לרגע, אנו מביעים את הערכתנו לצוות המסור ולכל אלו שהתפללו, קראו תהילים, הקדישו לימוד והיו עימנו ברגעים המחשלים. מכאן קריאה לכל בית בישראל, שום דבר אינו מובן מאליו. כמה שנשתדל, נשמור, נפקח ונשגיח, בראש ובראשונה עלינו להקדים ולהרים עינינו למרום, להודות להשם יתברך תמיד, להתפלל אליו ולבקש ממנו על שמירה מעולה בכל עת ורגע, לנו ולילדינו, הן ברוחניות והן בגשמיות".
