"אדם אחד שתי דמויות" /// הרב אריאל שחר

במסכת יומא מבואר כי העבודה העיקרית ב'סדר העבודה' של הכהן גדול ביום כיפורים היא עבודת שני השעירים, גם ב'סדר העבודה' שאנו אומרים בתפילות היום הקדוש, עבודת המקדש של שני השעירים הוידוי, הליכת השעיר לעזאזל להר, ושילוכו משם, תופס מקום של כבוד כחלק מסדר התפילה, מדוע, מה יש בשעיר לה' ובשעיר לעזאזאל שכה משמעותי גם לעבודת התשובה שלנו גם בזמן שאין בית המקדש קיים.

בעלי המחשבה מבארים כי התשובה היא איננה רק על העבירות, המעשים היבשים, התשובה היא על הרצון לעשיית החטא, החטא כשלעצמו הוא אכן חמור, אך יתירה מכך חמור הרצון לעשיית החטא, הרצון להמרות את פי ה', על כך עיקר התשובה ביום הכיפורים.

לכל אדם יש את הרצונות והמעשים שהוא מרגיש כי הם אינם מאפיינים את אישיותו וכי הוא מעוניין להוציא אותם מחייו "אני לא שם", "הלוואי ולא הייתי עושה את זה", "הגבתי בצורה לא נכונה", "זה לא אני", אומר אדם לעצמו לאחר מעשה.

עוד באתר:

מעבר אלנבי

הותר לפרסום: יצחק הרוש ותומר הרשקו נרצחו בפיגוע

קובי פינקלר

'הקול החדש' רשמית

סינגל בכורה: אלחנן ענבל מרגש עם "ממעמקים"

אליעזר חסיד

תיעוד מרטיט

גזירת הגיוס: המקובל פרץ בבכי במהלך הברית; צפו

נתי קאליש

מסכמים שנה

אל תחמיצו: הפלייליסט מתקן את כל שבתות השנה

אלי ממונסי

בדיוק בשביל זה יש את יום הכיפורים ופעולת שני השעירים, אומר הרש"ר הירש זצ"ל השעירים שווים ב'קול מראה קומה ודמים', הדמיון בין שני השעירים מסמל את מעשיו השונים של האדם בהתגלמות שתי רצונות, הרצון הטוב והרצון הרע, בדמות של אדם אחד, שני שעירים-שני רצונות, אך הדמיון ביניהם מסמל את שתי הרצונות והמעשים בדמות אדם אחד.

במשך השנה כולה הרצונות התשוקות והמאווים הסותרים זה את זה, הופכים אותנו לרסיסי אדם, השאיפה לעשות את רצון ה' נסתרת לעיתים על ידי תאוות ומעשים שונים, האדם אינו יציב במעשיו ובדעותיו, כך פעם בשנה ניתן לאדם הזדמנות לקבוע מהו הרצון האמיתי, 'ביום כיפור יכול כל יהודי לקבוע 'מי אני' מה הרצון שלי, להיכן אני שואף ומה אני מעוניין שייצג את דמותי.

בשפה של בעלי המוסר נקראת התשובה 'עקירת הרצון מלמפרע' כלומר האדם עוקר את הרצון לחטוא, האדם פועל בנפשו ומגלה בדעתו כי הרצון שקדם לעשיית העבירה הוא רצון חיצוני שהוא אינו מעוניין בקיומו.

ביום הכיפורים הקב"ה נותן לנו הזדמנות להשיל מעלינו את הרצונות הרעים ולהעמיסם על השעיר לעזאזל, זה שנשלח אל ארץ גזירה ואיננו מעוניינים בקיומם כפי שאיננו מעוניינים ברצונות ובמעשים הרעים, אותם פיתה אותנו היצר הרע במשך השנה כולה.

לעומת זאת השעיר לה' שמסמל את המצוות והמעשים הטובים של האדם שוחטים בבית המקדש ומזים את דמו בנקודה הכי קדושה שיש בקדש הקדשים, לשם מגיע הרצון הפנימי העמוק של האדם ולשם כל יהודי רוצה להיות מחובר בעבותות של אהבה.

כך הקב"ה נותן לנו הזדמנות פעם בשנה לקבוע ולהסיק מסקנה ברורה מה הם תהליכי הנפש ולהיכן אנו מעוניים לנווט אותם.

זוהי גם תפילת 'כל נדרי' הנאמרת בהתרגשות וברוממות בליל התקדש הלילה הכי קדוש בשנה. ה'נדר' מסמל את כח ה'רצון' את תשוקות הנפש, את החיבור למעשים הטובים או הרעים, כך בכל נדרי אנו מתירים את הנדרים-רצונות למעשים שאינם רצויים לפני הקב"ה.

בעומדנו בתפילת יום הכיפורים באמירת סדר העבודה נפעל ונעקור את הרצונות והמעשים שאינם רצויים מקרב נפשו, את העבירות, את אותם רגעים שמקטינים אותנו להיות חומריים וגשמיים יותר, נשליך אותך על השעיר לעזאזאל וננתק אותם מנפשנו, לעומת זאת את המעשים הטובים את המצוות שאנו כב מזדהים אתם, את רגעי התעלות הרוחנית שנגרמו לנו על ידי קיום התורה, ניצור בנפשנו ויגיע דמם' לפני ה' יתברך.

שנזכה בעז"ה לראות את עבודת שני השעירים בידי כהן גדול בבית המקדש במהרה בימינו אמן!