בפרשת השבוע על מה שאומר הקב"ה לנח,
"עשה לך תיבת עצי גפר…",
שואל רש"י קושיה,
הקב"ה, הרי הרבה ריוח והצלה לפניו,א"כ מדוע מטריח את נח לבנות תיבה ??
וכי אי אפשר להציל את נח בדרך אחרת ??
ועל כך הוא עונה ,
כדי שיראו אנשי דור המבול כיצד הוא עוסק בבנית התיבה 120 שנה,הם ישאלו שאלות והוא יענה, וכך אולי יחזרו בתשובה.
ועדיין..אני אינני מבין.
בסדר…יש צורך לחכות 120 שנה כדי שאולי יחזרו בתשובה,
אבל מדוע צריך להטריח את נח בעסקי הבניה ?
במקום זה היה יכול הקב"ה לומר לנח שילך וינסה להחזיר אותם בתשובה
מדוע נח צריך לטרוח ולבנות תיבה ??
מדוע צורת ההצלה של נח צריכה להיות דוקא בצורה כזאת ??
בהמשך הפרשה, לאחר שנח יוצא מהתיבה אומר הקב"ה "…ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי"
עוד באתר:
"את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ ,והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן….והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם…"
מדוע דווקא הקשת נבחרה לאות ברית?
מה המיוחד באותה הקשת בענן?
ברשותכם, אציע בפניכם את מה שעלה בדעתי.
כשהקב"ה ברא את העולם, הוא מציב את האדם בגן עדן ,כשהגדרת התפקיד היא ,
"לעובדה ולשומרה".
"ויקח ה' אלוקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה".
"לעובדה ולשומרה", אין הכונה לעבודות גינון.
הכונה היא שקיומו של העולם תלוי באדם.
אותו כח שנמצא אצל הקב"ה ,ניתן כביכול לאדם.
האדם במעשיו משפיע וקובע על קיומו של העולם, לטוב ולמוטב.
(כדברי הרמח"ל, שכל הבריאה מושפעת מלמעלה למטה חוץ מהאדם שמייצר השפעות מלמטה למעלה ע"י מעשיו ושוב כפי שפעל, יורדת ההשפעה לעולם).
האדם קיבל לידיו כח בל יתואר.
בריאה שלמה – כל העולם, מושפע ותלוי במעשיו.
כשהקב"ה מחליט למחות את היקום ולהציל את נח ומשפחתו,
אומר הקב"ה לנח "עשה לך תיבת עצי גופר..".
אבל הקב"ה "אומר" דבר נוסף,
כדי שהתיבה תפעל ותוכל להציל אותך ואת משפחתך,יש צורך לפעול בתיבה מעשה של הצלת העולם.
אם העולם הולך להחרב ,זוהי חובתך לנסות ולהציל.
זהו תפקידך.
אם את זה תעשה,אתה עצמך תינצל.
אתה האדם אחראי על העולם.
תבנה תיבה,עולם חדש,כך שהאנשים יבינו שהעולם הקודם הולך להיחרב ואולי יחזרו בתשובה.
תציל את האדם ותציל את העולם מפני האדם.
התיבה כשלעצמה אינה מסוגלת בדרך הטבע לעמוד בפני העוצמה של המבול.
כשנח מתאמץ במשך 120 שנה בבנית התיבה במטרה להציל את העולם,
אז התיבה מקבלת כח להציל אותו ואת משפחתו.
התיבה היא מעין עולם חדש שיוצר נח.
צורת ההצלה של נח היא דוקא ע"י התיבה,
כי האחריות לקיום העולם "לעובדה ולשומרה"
,מוטלת על האדם.
אבל…כל זה לפני המבול.
לאחר המבול כאשר מחליט הקב"ה לא להחריב יותר את העולם גם אם מעשי האדם יחייבו זאת.
הקב"ה מציב את הקשת בשלל גווניה כאות,לאמור שמכאן והילך העולם יקבל את כל גווני האדם. (הרש"ר הירש).
אבל טמונה כאן עוד נקודה.
מכאן והילך, לא רק שהעולם מקבל את כל גווני הקשת- האדם,
העולם נבנה ומתעלה כאשר הצבעים זוהרים יחדיו.
הקב"ה מחליט שמכאן ואילך העולם ההנהגה תהיה על יסוד השוני והרווגוניות של בני האדם.
ממילא משתנה תפקידו של האדם ב" לעובדה ולשומרה".
תפקידו של האדם בבנית העולם מכאן והילך הוא, לראות ולחפש את הגוון המיוחד שמאיר כל אחד גם כשנראה שמעשיו לא מתוקנים.
אם לפני המבול חלק מתפקיד ה"לעובדה ולשומרה" היה להציל את העולם.
ואפילו "לבנות" עולם חדש,על הריסות העולם הקודם.
כעת אין צורך להציל את העולם ממצב של חורבן.
זה הקב"ה הבטיח שלא יקרה.
כעת נשאר רק לשפר באופן תמידי את העולם
ע"י חיפוש והתבוננות בנקודת האור שקיימת אצל כל אחד.
העולם "סובל" את כל גווני האדם.
הקשת מזכירה לנו שלכל אחד יש גוון.
אצל כל אחד יש קו-נקודה של אור.
תפקידנו הוא לגלות אותו.
ה"לעובדה ולשומרה" שמוטל עלינו ב"תחזוק העולם" הוא לראות את הקשת.
למצוא את נקודות האור של כל אחד ולנסות לחבר את כולן לאלומה אחת של קשת שמאירה בשלל גווניה.
אין צורך להתאמץ בבנית עולם חדש.
צריך רק להתבונן ולמצוא את שלל צבעי הקשת.
שבת שלום.
אפרים אפשטיין.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
