יש הרבה תארים בעולם האקדמיה הכלל עולמי וגם כאן, בארצנו שלנו...
תואר למתמטיקה, תואר להנהלה, תואר במשפטים, תואר באנגלית ועוד ועוד (לא שהתחלתי ללמוד משהו מהם)
אך יש משהו שתפס את תשומת ליבי..
עוד באתר:
"תואר למדעי החברה"...
במה מדובר אתם שואלים?
הבה ואסביר לכם מבירור קצר שערכתי בעניין:
"זהו מחקר של ההתנהגות החברתית של האדם על כל רבדיה כגון: מערכות היחסים בין אנשים, וכן מקובלויות ומנהגים חברתיים, ותקשורת בין תרבויות וחברות".
חשבתם אולי אפשר לתת את התעודה הזאת לנח?
120 שנה אותה שיחה בפרשת השבוע, אותה תשובה לאנשים, ולדעת גם אחרי כל זה, איך להתנהג אם אנשים, ואיך ללמוד את התקשורת ביניהם.
לכאורה עבודה קשה...
אך היה משהו אחד שנח עצמו לא הסתדר איתו...
ומה זה?
הבה ונראה..
אומרת התורה הקדושה בפרשתנו (ז,ז): "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו איתו אל התיבה מפני מי המבול".
כותב רש"י הקדוש (שם) וזה לשונו: "אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים"
ואכן איך יכול להיות שנח שקיבל סעד תמיכה מהקב"ה, שזו הייתה הדמות אולי "הכי פופלרית" באותה תקופה, כי אחרי הכל לא כל אחד בונה תיבה במשך 120 שנה, ובאים לשאול אותו מה זה? למי זה? למה אתה בונה את זה? ונח עונה לכל אחד שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם וחורבן גדול יבוא לאנושות, ועליו אחרי הכל "מקטני אמנה היה" יש לו חיסרון באמונה בה'?
על שאלה זו עומדים רבים רבים מבעלי המוסר ומפרשי התורה, אך מצאתי בסיעתא דשמיא תירוץ נפלא:
הגאון ר' שמשון פינקוס זצוק"ל (תפארת שמשון עמוד קז', פרשת נח) מבאר את קטנות האמונה של נח:
"עצם זה שנח לא האמין שיהיה מבול, בפשטות היה בו חסרון בשלימות האמונה. אך יתכן שנח פשוט לא הבין את הנהגת הקב"ה.
ידע נח שהקב"ה גזר שיהיה מבול, אבל יחד עם זאת הוא גם ידע שהקב"ה הוא א-ל רחום וחנון, ארך אפים ונחם על הרעה. ברור היה לו, אפוא, שברגע האחרון הקב"ה יקרע את הגזירה.
כמו בדורם של מרדכי והמן, שכבר היה כתוב וחתום בשמים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, וברגע האחרון ארע נס והכל התהפך לטובה – כך היה גם הלך מחשבתו של נח. הוא ודאי ידע שנגזרה גזירה, הקב"ה קבע שיהיה מבול, ומחמת כך נח בנה את התיבה. הכל נכון. אלא, שכל הזמן הוא חי עם הרגשה שבסופו של דבר המבול לא יבוא. בסוף תתגבר המידה העליונה של חסד ושל רחמים אצל הקב"ה, וברגע האחרון יתרחש נס גדול והכל יסתדר לטובה.
עד הרגע האחרון, גם כשראה את המים מתחילים לרדת, הוא אמר: " הקב"ה הוא רב חסד, ובסוף המבול לא יבוא'!
כך נראה יהודי שהוא "מקטני אמנה".
מי שמאמין שהקב"ה יכול לשנות, החיים שלו יכולים להיראות אחרת, וזו הייתה הטעות של נח, אם הקב"ה גזר אז אולי דברים יכולים להשתנות.
וכן כתב ג"כ סנגורן של ישראל ר' לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל (קדושת לוי) שאין ספק כי נח האמין באלוקיו באמת ובתמים, אלא שקטן אמונה היה בעצמו – הוא לא האמין שהוא יכול להתפלל ולשנות, [ולכן בל נשכח שהמבול נקרא על שמו "מי נח"] ולכן העדיף להישאר בפוזיציה שסיגל לעצמו.
ומה אנו באמת לומדים מדמותו של נח "שצדיק היה בדורותיו"?
דבר נפלא ביותר!
תאמין שאתה בגדר שלא היה כמוך ולא יהיה כמוך, אתה יכול לשנות, אל תהיה כמו נח שהאמין שהוא לא יכול להתפלל על אחרים, אפילו שבמשך 120 שנה הוא היה מעורב עם החברה, אבל שאני ישנה את המצב?
לא נראה לי שאני יכול, ואפילו לא ברמה הזו!!!
וזו הטעות שלנו גם כן לחיים, לא משנה מה אנחנו עוברים, בין ברמה האישית והפרטנית, ובין ברמה הכללית, תמיד אנחנו יכולים לשנות את המצב...
וזה הדבר החשוב ביותר גם כן לנפש, לתת את המוטיבציה ואת הרוח במפרשים!!!
ונח לא עשה את הדבר הזה בשביל להציל את בני דורו..
מספר בזה הרה"ג מעוז ומגדול הרב אייל עמרמי שליט"א ר"מ "כאייל תערוג" – ירושלים (כאייל תערוג – בראשית):
"היה משכיל אחד באיטליה שרצה לנגח את הגאון מוילנא. לשם כך נסע לוילנא ובא אל בית הגאון ושם סיפר כי הוא ראש הקהילה היהודית באיטליה, ויש לו ויכוחים מרים עם הכמרים באיטליה, ולכן הוא רוצה להיכנס אל הגאון כדי שהגאון יתן לו תשובות וכך ידע מה לענות לאותם הכמרים.
למעשה אדם זה היה כולו שקר...
נכנס אותו משכיל אל הגאון והתחיל לשאול את שאלותיו מתורה נביאים וכתובים ומפירושי רש"י.
הגאון שמע את כל השאלות וענה לו מיד את כל התשובות בדיוק נמרץ.
כאשר שמע המשכיל את התשובות הברורות אמר לגאון: ":אולי פה רש"י טעה?...
הגאון הבין בדיוק מי הוא היושב לפניו, ובשל כך השפיל מיד את מבטו, כי אסור להתסכל בפני אדם רשע.
הגבאי נכנס מיד אל החדר, לקח את אותו משכיל וגררו אל בית הדין של וילנא, שם דנו אותו דייני העיר להיות קשור לעמוד הקלון במשך שלושה ימים.,
בזמנם, כל מי שהיה מבזה או מצער תלמיד חכם, היו קושרים אותו לעמוד מחוץ לבית הכנסת, וכל מי שהיה עובר שם היה צריך לירוק בפניו אנשים נשים וטף.
ואכן כך הוי במשך שלושה ימים רצופים...
ביזיון נורא שאין למעלה הימנו.
לאחר זמן כתב אותו משכיל לחברו באיטליה, ושם כתב כי אין הוא יכול לשער את הביזיון הנורא שנגרם לו בהיותו קשור אל עמוד הקלון, אולם עם כל זה הוא היה מוכן לחזור על זה שוב, כדי לזכות ולראות עוד פעם אחת את זיו פניו של הגאון מוילנא!!
וזה האור העצום שהגאון מוילנא פיזר סביבותיו שגרם לפיזור חושך ההשכלה הארורה...
וזו הטענה שהייתה על נח מדוע לא הפיץ אור כזה על אנשי דורו, לגרום להם להיטיב מעשיהם ולחזור לדרך הישר והטוב...
ואכן כעת אחרי שמונה שנים לפטירתו של מרן מופת הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א, האם יש אדם שיכול להקיף אם בכלל, ולשער אם בכלל, את האור העצום שמרן ע"ה פיזר סביבותיו?
נקודה למחשבה!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת והצלחת
בני יקירי
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
וכן לשלומית חיה בת יפה תחי' וכל משפחתה הי"ו.
בתושח"י.
