הדרך הארוכה אל חוף המבטחים הסתיימה. מערכת הבחירות נמצאת מאחוריכם, וברוך ה' נבחרתם לעוד קדנציה עמוסת פעילות. אתם עולים במדרגות העירייה/המועצה עמוסי שכרון כח. אם יש דבר אחד שהפנמתי לאחר קצת יותר מעשור בזירה הציבורית, זה "מגבלות הכח". אני חושב שטוב יעשו גם החברים החדשים, שיפנימו כמה שיותר מהר מגבלה זו.
יש רגעים שבהם נדמה לך כי כל הכוח בידיים שלך. באבחת הרמת יד אתה יכול לשנות סדרי עולם, ולגרום לכמה אנשים להזיע על כיסאותיהם. זה יכול לקרות פעמים רבות, אתה בדיוק לשון מאזנים, הקואלציה מקרטעת ועוד שלל הזדמנויות. לכאורה די בהחלטה אחת שלך, על מנת להראות "פעם אחד ולתמיד" לראש העיר ולפקידות הבכירה מי באמת קובע ועל פי מי ישק דבר… זה בדיוק הזמן לעצור, לקחת אויר או/ ו כוס מים (מומלץ את שניהם…) ולהבין את המגבלה עליה דיברנו.
המשנה באבות מלמדת אותנו "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". משנה זו היא המשפט הראשון ששמעתי ממו"ר מרן ראש הישיבה הגר"ש אוירבך שליט"א, כששלח אותי לגור בעיר חדרה. "אתה רק שליח, רק המשתדל, ואתה שיך לחלק גדול ממך, וכללי ממך".
עוד באתר:
את המסר הזה יש לחדד יום יום. שעה שעה. המערכת גדולה ממך, הייתה לפניך ותישאר אחריך. תפקידו של נציג ציבור הוא לתמרן בחכמה ובתבונה בתוך המערכת הגדולה. האימתנית.
מסר דומה קבלתי ממרן רה"י הגראי"ל שטינמן שליט"א לאחר שנבחרתי ליו"ר יהדות התורה בחדרה ונכנסתי לראשונה למועצת העיר. על השולחן נערמו בתוך פחות מ-24 שעות נושאים רבים ומגוונים לטיפול. חלקם קריטיים ביותר, סביב המוסדות, ביניהם נידון הנוגע ממש בקיומה של אחת מהישיבות הגדולות והחשובות בארץ שהיתה אז בראשית דרכה. כל נושא בפני עצמו היה סיבה לפרישה מהקואליציה …
מרן ראש הישיבה שליט"א, שאליו רצתי בבהלה, הוריד לי מיידית את האוויר מהמפרשים. בעיניו החדות ובראייתו ארוכת הטווח העביר לי את ה"שיעור בעסקי ציבור" אותו אני זוכר עד היום, סביב "מגבלות הכוח ". כמעט בכל צעד וצעד בהמשך הדרך הורה מרן רה"י שליט"א שיש להימנע ככל הניתן מלהשתמש בכוח, אשר פעמים רבות הינו מדומה, זמני, ופעמים הוא רק לרועץ.
"לא עליך המלאכה לגמור". אתה אומנם מרגיש בודד בזירה. חדור רוח קרב אך אובד עצות. עצם הידיעה שאנו שלוחי רחמנא ושולחי דרבנן ו"לא עלינו המלאכה לגמור", מורידה מאיתנו חלק גדול מהטעויות…
שיעור למופת קיבלנו בחדרה לפני מספר שנים, כאשר מועצת העיר נהפכה למועצה לעומתית, ורוב חברי המועצה ביקשו להדיח את ראש העיר. לכאורה עוצמה אדירה. כוח בלתי נתפש… סוף הסיפור: המועצה עצמה פוזרה עם כל הסגנים על עוזריהם ולשכתם, וראש העיר נשאר לכהן עד סוף הקדנציה… (מאוחר יותר גם הוא קצת שכח את "מגבלות הכח" אבל זה כבר שייך לטור אחר).
ובנימה אישית, אני מעדיף לצבור "כח" דרך קשר ישיר, חברותי ובלתי אמצעי עם כל הפקידוּת. מהצמרת – ועד לאחרון העובדים, מהמוניציפאלי לארצי, ממשרד החינוך למשרד הדתות וכן על זה הדרך. אני מעדיף לערוך חופה וקידושין לבת הגזבר, לעזור למנהלת אגף בעצה ותושיה ברוח היהדות, ולהבדיל לעזור בסידור לוויה לאביו של מנהל מחלקת הגביה. (אלו רק דוגמאות בודדות).
בדרך זו אני זוכה לקדש שם שמיים ולסייע לפרט ולכלל לצלוח את ים הבירוקרטיה.
בן ציון נורדמן הוא נציג יהדות התורה בחדרה
