מיוחד ומעמיק: מנהגי הקהילות והנהגותיהן בחג החנוכה

מנהג החצי שעה /  חנוכה תשפ"ב: 

אחד המנהגים היפים ביותר בחנוכה הוא להמתין חצי שעה ליד הנרות משעת הדלקתן, והמקור לזה הוא מדברי מרן השולחן ערוך (סי' תערב' סעיף ב') וזה לשונו: "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה, שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא. הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור". וכו'.

יוצא מפשט הדברים וכך גם פשט דברי הפוסקים שהשיעור הוא חצי שעה מצד פרסום הנס, ומצד מה שהגמ' קוראת לזה: "עד דכליא רגלי דתרמודאי".

עוד באתר:

לעמוד בניסיון

מפעים: כשבעל החנות נאלץ לשרוף רבע מיליון שקל

הרב נהוראי משה אלביליה

צפו

תיעודים מרהיבים מהרחפן: הרחובות נצבעו בשחור

שמעון כץ

המונים זועמים

כאוס בהילולת רחל אמנו: המשטרה חסמה את הכניסה לקבר

אבי יעקב

רגעי מתח

דרמטי: הפצ"רית המודחת נעדרה ונמצאה אחר חיפושים

פנחס בן זיו

ובס"ק ו' מציין המשנ"ב בשם המגן אבהם ושאר אחרונים שאף בזמנינו צריך לשיעור הזה, אבל אם נותן בה שמן הרבה יותר שידליק, אין בזה שום מצוה. ואם ירצה לתת שמן יותר מהזמן גם שם המשנ"ב מציין שהחובה היא אמנם חצי שעה שהשמן מוקצה בה למצותו רק לחצי שעה הזו, אבל אחרי כן מותר לכבותו ולהנות ממנו.

והגאון ר' יוסף ענגיל בעל "גיליוני הש"ס" (שם, כא:) אחר שהביא פלפול בדין זה כתב סברתו ע"פ דברי ספר ה"יראים" (סי' קיז') שאפילו שיש שיעור למצוותו מכל מקום יש לומר שאם דולק יותר מן הזמן גם זה מצוה.

וזה לשון היראים (בהוכחה מתקיעת שופר): "ובהארכת תקיעתו יותר מכשיעור, אין בזה חילול יום טוב כל זמן שהוא עסוק ולא פירש מן התקיעה כדתניא בשבת שכל זמן שהוא עסוק במילה חוזר אפילו על ציצין שאינן מעכבין וכו' (בברית מילה).

ואולי יש לדמות זאת למה שמבואר בתוספתא בתרומות (פ"י) שכהן שהיה מיסב בתוך ביתו של ישראל, הרי זה מדליק לו את הנר בשמן שריפה, ואף על פי שעמד הכהן והלך לו – אין מחייבין אותו לכבותו".

ולכן גם כאן אם דלק יותר מהזמן של החצי שעה כנהוג היום ברוב בתי ישראל שמדליקים את הנר הרבה יותר מחצי שעה, יש בזה מצוה גדולה".

הנהגות – ניגע קצת בכמה הנהגות טובות שמצאנו בס"ד בדין זה:

• נפלא עד מאוד לקרוא את תיאורו של בעל האדר"ת ר' אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל בספרו נפש דוד (הוצאת יהודה עמיחי. אה"ק תשס"ב, הנהגות ב. אות דוד [יד] עמוד רי"ב) וזה לשונו: "מצוות נר חנוכה הייתה חביבה עלי עד מאוד, ולולי שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כפי היכולת והייתי מתענג לישב בחדר שבו הנרות, לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס על פי עבודת הציבור, ובכל זאת הייתי יושב נגד הפתח מאותו החדר, כדי להסתכל בהם כפעם בפעם והייתי שמח בהם הרבה".
• וגם בספר "בן ביתי" להרה"ק ר' אליעזר צבי סאפרין מקאמרנא (פרשת מקץ, דף קג:) זצוק"ל כתב וזה לשונו: "ונראה לי שצריך לנהוג לישב אצל הנרות של חנוכה אפילו אחר חצי שעה שהוא שיעור הדלקה של נרות חנוכה והטעם כמו שכתב רבינו אלקי האריז"ל וכו', לזה ראוי ונכון לנהוג ליתן שמן בכלי יותר כדי שידלקו הנרות יותר מחצי שעה, ובשעת הדלקה ישב הבעה"ב אצלם ויאמר שירות ותשבחות ובזה יתעכבו המוחין של הייחודין הנ"ל עוד איזה זמן, כמו אצל חסידים הראשונים, שהתנהגו להתאחר שעה אחת אחר התפילה כנ"ל.
• ועוד טעם מעניין כתב בספר "אמרי פנחס" בשם הרה"ק ר' פנחס מקוריץ על עניין הישיבה הנ"ל ליד הנרות (מהדורת פרנקל, עמוד קט' אות ח') וזה לשונו: "בשם הרב ז"ל בחנוכה בשעת הדלקת הנרות יורד אור הגנוז וכו', ומפני שהאור הגנוז הוא גדול מאוד ואין עוה"ז יכול לסבול אותו ולכך אינו שוהה בחנוכה רק חצי שעה בשעת הדלקת הנרות.
• ויש שכתב שהוא מטעם של שמחה והוא ר' יאיר חיים בכרך זצוק"ל בעל ה"חוות יאיר" בספרו "מקור חיים" (הוצאת מכון ירושלים תשד"מ. סי' תערב' על הגהה סעיף ב') וזה לשונו: "נראה לי דעיקר מצווה הוא שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה לראות אותם ולשמוח בהם, כי הם ג"כ זכר לשמחה שהיו מדליקין אחר הנס כמ"ש "והדליקו נרות בחצרות קדשך, שנראה לי שלא רצה לומר הדלקה בדרך נס, שא"כ העיקר חסר מן הסיפור בעל הניסים והכי משמע מ"ש: "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם, ולכן הרואה ג"כ מברך [כמו שראינו בשבת כג. וכן בשולחן ערוך בתרעו' (ס"ג)] ולא סגי שידליק וילך לו במקום אחר.

והם הטעמים העיקריים במנהג הנפלא הזה של המתנה כמחצית השעה שהיא עיקר המצווה.

ואפשר להוסיף – מה שהביא הרב הגאון ר' בנציון מוצפי שליט"א בספרו "חנוכה בציון" (הערות אות ג') בשם ספרי קבלה (מאור עיניים דרוש חנוכה) שבשעה שנרות החנוכה דולקים, יש לו לאדם לבקש על בניו, הן לו הקיימים כבר והן אלו שיהיו בעתיד, שיהיו כולם צדיקים וחכמים, וכמאמר הגמ' במסכת שבת (כג:) "הרגיל בנר הויין לי-ה בנים תלמידי חכמים" (ועיין עיון יעקב, על האגדתות בספר "עין יעקב".

שנזכה… חג חנוכה שמח!