בפגישותי עם ציבור חרדי שאינו תושב עמנואל אני שואל אותם מהי האסוסיאציה הראשונה שמעלה בקרבם המלה עמנואל. התשובות הן מגוונות אך אחידות. "מלחמת ספרדים ואשכנזים", "גזענות" "בית כלא" ועוד.
ואני שומע ומתפלץ. הזו עמנואל? איפה עמנואל הנקיה? איפה עמנואל עם איכות החיים הגבוהה? איפה עמנואל של שכנות ויחסים אישיים בין תושבים מעולים? איפה עמנואל של ההגירה חיובית? איפה עמנואל עם הנוער המקסים?
ואני חושב עוד קצת, ומהרהר, ומשתף בזה חברים ומכירים, ואז נופל לי האסימון: אולי הם צודקים. יש לנו עיר טובה, אבל היא הייתה בעבר נפלאה. ומגיע לה, באמת שמגיע לה, לחזור ולהיות נפלאה.
עוד באתר:
מגיע לה להיות שוויץ של ישראל. מגיע לנו להיות מוקד לביקורי חג של תושבי המרכז, אין סיבה שלא נהיה מודל של שכנות נפלאה ויחסים טובים.
הגיע הזמן לעשות התעמלות לעמנואל. לחזור להפוך אותה למועצה פעילה. לפתח, לבנות, לחנך, להוסיף, להשקיע, לנקות, לצחצח, להעניק, לשתף, לאהוב, ועוד ועוד.
הגיע הזמן לשים את פרק בית הספר מאחורינו, לחטא את הפצעים ולהמשיך הלאה קדימה. עם כל המרץ והתנופה. לא להפסיק להשקיע.
במשך שנים ניהלתי את מערכת הגנים בעיר. האהדה שאני זוכה לה מכל שדרות הציבור מוכיחה שהצלחתי בעבודתי. השתדלתי וגם הצלחתי ב"ה להפוך להיות איש א פוליטי. חבר של כולם, עוזר לכולם ומסתדר עם כולם.
אין בית כנסת, לא משנה של איזה חוג או עדה שאני לא מתפלל בו כמה פעמים בשבוע. הרשימה המרכזית למועצה שמזוהה איתי מורכבת מגוונים של עדות וכולם מבני עדות המזרח. לא ניתן לגרור את הבחירות למלחמת ספרדים ואשכנזים. אנשים אחים אנחנו.
החלטתי לרוץ לראשות המועצה כדי להחזיר למקום הנפלא שלנו את הצבע ללחיים. להחזיר לנו את הברק בעיניים שהתעמעם לו בשנים האחרונות.
עמנואלים, תתרגלו ליותר.
אליהו גפני מתמודד לראשות מועצת עמנואל
