וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
נאמר כאן 'ויהי' לשון צער, לרמז על צערו של יוסף הצדיק שנתעכב בבית האסורים במשך שנתיים ימים, גם לאחר חלומו של שר המשקים.
ואמרו רבותינו במדרש, שהסיבה לכך שיוסף נענש, משום שביקש משר המשקים לאחר שפתר לו את חלומו לטובה, ואמר לו יוסף 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה'. ומכיון שאמר בדבריו שני פעמים לשון זכירה, קיבל עונש מידה כנגד מידה, שנשכח כביכול במשך שנתיים, כנגד כל פעם שהזכיר הלשון של זכירה – נשכח למשך שנה.
עוד באתר:
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש, שסיבת הדבר שנשכח למשך שנה שלימה כנגד כל זכירה, כי החלום של שר המשקים היה בראש השנה שהוא יום הזכרון, ולכן נענש יוסף הצדיק, שהקדוש ברוך הוא מנע את זכרונו באותו יום, וגם בראש השנה הבא אחריו, ובראש השנה השלישית שהוא 'מקץ שנתיים ימים' לחלומו של שר המשקים, נפקד יוסף לטובה, וכפי שאמרו רבותינו שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה.
ולכן מובן, בגלל שהוא נשכח בראש השנה שהוא 'יום הזכרון', נשכח כבר ממילא למשך כל השנה.
ומוסיף רבינו הקדוש, שגם חלומו של פרעה היה בראש השנה, כי אז הגיע כבר זמנו של יוסף לצאת מבית האסורים, ולכן חלם פרעה באותו יום, והוצרך לפתרונו של יוסף, ולכן יצא באותו יום.
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'וטעם ב' שנים, בשביל שאמר 'זכרתני' 'והזכרתני' כנגד כל זכירה מנע ה' זכרונו בראש השנה, שהוא זמן הזכרון…. עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה [חלומו של פרעה] בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים מקץ פרק מא פסוק א]
