"להאזין לצלילים- לשמוע את המילים" \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

פיטר דרוקר, הוגה דעות אמריקני שנחשב לאבי תורת הניהול המודרני, טבע את המשפט הבא, "הדבר החשוב ביותר בתקשורת הוא לשמוע את מה שלא נאמר".

יהיה זה לא נכון לחפש במילון את משמעות המילים שנאמרות לנו. המילון אומנם מבאר את פרושה של המילה, אבל אין לו יכולת להסביר לנו מדוע הדובר בחר לומר את מה שאמר. "אני כועס עליך בגלל שעשית….",לפעמים פרושו "קמתי היום 'על צד שמאל' ולכן אני מחפש על מי לכעוס".

לעיתים המילה מבטאת רגש שאין זה מתפקידו של המילון המתרגם להתעסק בכך.
"אבא", "אמא", אלו מילים שבמילון מוסברות ברמה הטכנית, אבל כשהן נאמרות, הן קשורות בקשר הדוק עם עולם הרגשות של מי שאומרם.

עוד באתר:

לקראת כתב אישום?

בסדנו מגיבה: ההליך נגד גרוס צומצם

אבי יעקב

תיעוד עוצר נשימה

אל תנסו את זה בבית: טיפס על מגדל בן 101 קומות

שמעון כץ

לצפייה מלאה

תקיפה באיראן ומתח שיא בקואליציה: צפו בדיון הקבינט

הקבינט

לצפייה ב'אמס'

במוצ"ש חי הקרוב: משה ואלי לאופר ודודו פישר

מוצ"ש חי - מנחם טוקר

"לשמוע" ,פרושו לראות את מה שמעבר למילה. את מה שלא נאמר במפורש. "לשמוע" – מלשון "משמעות",הבנה מעבר לפרושה הטכנית של המילה.

בפרשת השבוע כשפרעה אומר ליוסף, "…ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו",
מעיר הרש"ר הירש, שפרעה לא אומר ליוסף "תדע חלום לפתור אתו", אלא "תשמע חלום לפתור אתו".

"… כי הכל תלוי בשמיעה נכונה, עשרה השומעים סיפור, שומעים לא פעם דברים מנוגדים, ורק אחד מהם שומע דברים כהוויתם". כי מילים, לא מספיק לדעת אותם, צריך לשמוע אותם.

שיינא זלדה מישקובסקי המוכרת יותר בכינויה זלדה המשוררת, מתארת באחד משיריה מעשה שהתרחש עם רבקה, ילדה צעירה, שזלדה היתה המורה שלה בבית הספר.

וכך היא כותבת, "פעם למדה אותי ילדה איך לראות ללב. הייתי חולה וגערתי ברבקה מאוד, יותר מנה שהייתה ראויה. היא הקשיבה ברצינות לדברי הזועפים, כשגמרתי חבקה אותי חיבוק חזק חזק ושאלה ' מדוע המורה עצובה היום?', מבלי להיפגע מאי הצדק שבהתנהגותי, התביישתי בפניה."

פשוט לראות מעבר למילה, לדעת לשמוע. אני חושב שההבנה הזאת במילה "לשמוע" יכולה להאיר באור חדש פסוק שמופיע בהמשך הפרשה.

"ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו…"
בפשטות, המילים "ולא שמענו" משוייכות למילים "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו".

אבל אם נזכר בפרשה הקודמת, שם כאשר יהודה רוצה להציל את יוסף הוא אומר לאחיו,
"מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו". יהודה אומר לאחיו "מה בצע כי נהרג את אחינו"
הוא קורא ליוסף "אחינו". הוא רוצה להחזיר את יוסף לאביו. הוא אולי מצפה ש"ישמעו" את המילה "אחינו",

אבל זה לא קורה. הם רק מקבלים את דבריו שבמקום לשלוח יד ביוסף,עדיף למוכרו.

אצלנו בפרשה כשהאחים אומרים "אבל אשמים אנחנו"
הם מתכונים גם לחוסר השמיעה במילה "אחינו".

המילים בסוף הפסוק "ולא שמענו", לא משוייכות רק "לאשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו", הו משויכות גם למילים בתחילת הפסוק "על אחינו". לא שמענו כמו שהיינו צריכים לשמוע את המילה "אחינו".

"אבל אשמים אנחנו על אחינו…ולא שמענו"
לא שמענו כמו שהיינו צריכים לשמוע את המילה "אחינו".

המילה היא לא רק פרושה המילולי, המילה היא הרבה מעבר.

על אחי יוסף, השבטים הקדושים, איני יכול או מסוגל להביע דעה. אין לי כמובן השגות ברום מעלתם. רק מה שאפשר לי ללמוד ולהבין מהתיאור של התורה לחיי שלי, לשם אני מכוון.

מי שיודע לשמוע- להאזין לצלילים הדקים שבאים עם המילים, יוכל לראות לליבו של חברו.

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]