האנושות נחלקת לשני כוחות, האחד כח העשייה, והשני כח השמיעה:
כח העשייה במהותו מעריך ושואף ליצירה וכח משמעותי שמתבטא בפיתוח ותעשייה, כזה שלא נותן מקום לחולשות האנושות והבנתם הרגשית והנפשית אלא אך ורק לתוצאה ולתפוקה היוצאת מהאדם, אלו ועוד יגרמו לסיפוק ותחושת מימוש עצמי לנפש ולרגשותיה, על פי תפיסת העולם של כח העשייה.
כח השמיעה לעומתו נותן מקום לשמיעה ולהבנה האנושית כזאת שנותנת מקום לנפש האדם, יש בה בשמיעה 'ערך עצמי לחיים' ההנאות הינם רוגע ושלווה ולא תוצרת סיפוק ועשייה.
עוד באתר:
בכך העולם נחלק לשניים 'עשו' ו'ישמע'אל, בעוד עשו (וזרעו) בחירה להכנס לאתגרי החיים, אקטיביות ודחיפה למעש היוו את דרך חייו, 'איש יודע ציד איש שדה', גשמיות האדמה ועבודתה כמו גם פעולות ציד היוו את אופיו של עשו, לעומתו ישמעאל (וזרעו) מבטא את כח השמיעה, הסתכלות על החיים בפוזיציה של עמידה מהצד, עצלנות, פסיביות, רוגע ונוחות נוכחים בחייו, ואל לו למהר לשום מקום.
כיום כמו לאורך כל ההסטוריה יש חלוקה דיכוטומית בעולם, המערב והמזרח, העולם המערבי מתקדם כל הזמן בריצה וברדיפה אחר התקדמות חדשנות ומיזמים טכנולוגים שישנו את פני החברה והעולם, אך אין שימת לב כי הם פוגעים בבריאות הנפש ובחוסנה, הרדיפה והלחץ עולים ביוקר לעולם הרגשי של האנושות בחברה המודרנית.
תרבות המזרח לעומתו דורש את השלווה ורוגע, חשיבות בריאות הנפש ונתינת מקום למנטליות חברתית חשובים יותר מכל פיתוח, אך לעומת זאת נפסד כח העשייה והיצירה, חוסר סיפוק והגשמה עצמית פוגע בבגרות ובפיתוח האישיות.
ומהי דרך היהדות, האם כמו עשו או כמו ישמעאל?
"כל אשר דבר ה' נעשה"(פרשת יתרו)
'נעשה ונשמע', היהדות לוקחת את שני החלקים או יותר נכון את הטוב שבשני החלקים, משלבת וממזגת אותם יחד באדם ובמאוויו, במצוות התורה יש מצוות 'עשה" ויש מצוות 'לא תעשה' שבהם נצטוונו 'לשמוע' בקול המזהיר.
גם אורחות חייו הכללים של היהודי נבנים להם משני כוחות אלו, עשייה ושמיעה, סיפוק מעשייה אבל גם ערך לחיים עצמיים כמשמעות בפני עצמה, ההשקעה בשני הכוחות הללו כמו גם שילובם יחד בעבודת ה' ובחיבור לעשיית המצוות מחד ובלימוד ושמיעת קול התורה מאידך, מייחדים את שלמות הנפש היהודית.
אם לאדם אין תחושת סיפוק הרי ששומה עליו לפתח את כח העשייה, אם האדם בעל קרירה הכוללת עשייה משמעותית וברוכה, אך לא מוצא רגע של נחת ושלוות הנפש בכדי שגם הכוחות הללו יחוו את החיים ופעולתם.
קריירה ועשייה חשובים עד למאד ביהדות, 'נעשה קודם לנשמע' אך לא כמטרה בפני עצמה, חובה שעשייה ברוכה זו תהיה במהותה כחלק מעבודה רוחנית ותקשור את נפש האדם לרצון ה', להנכחת קיום התורה והמצוות בעולם, ולהבניית כוחות האדם שכולם יהיו לקדושת השם, בין בעשייה הכללית ובין בהבנה בתוך עולמו הפנימי של האדם!
שבת שלום ומבורך!
