עמירן דביר בשיר מיוחד עם סיפור מרגש שעומד מאחוריו: "לפני כשנה זכיתי לפגוש יהודי יקר בשם ישראל שטרן, מיד הבחנתי שישראל הוא אדם שסובל מגימגום, וצריך לתת לו את הזמן שלו בניחותא כשהוא רוצה לדבר". "הלוואי שעוד אנשים ידעו לתת הרגשה טובה כמו שאתה נותן לי כשאני מדבר איתך" אמר לי ישראל.
"תסביר לי למה אתה מתכוון?" שאלתי בעדינות, "הרבה אנשים לא יודעים איך להתנהל מול אדם שסובל מגימגום, אין זה מרוע, אלא מחוסר הבנה או מבוכה. אני יודע שלפעמים קשה להבין מה אני אומר וזה דורש מעט מאמץ להבין, אנשים משדרים לחץ כשמקשיבים לי וזה גורם לאדם שסובל מגימגום יותר לחץ והגמגום מחריף", ענה ישראל בכאב. ״אני מבקש ממך, עמירן, תהיה לי ולאנשים המתקשים בדיבור רציף לפה, תהיה הגרון שלנו לבטא את הכאב, בקשה פשוטה יש לנו, תקשיבו לנו בסבלנות" הוסיף ישראל.
דביר הוסיף: "הסיפורים של ישראל כרכז השלוחה החרדית של אמב"י (ארגון האנשים הסובלים מגימגום בישראל – השלוחה החרדית), על הסבל והקושי של האנשים שסובלים מגימגום, נגעו לליבי מאוד, והחלטתי להיות הגרון של ישראל והאנשים ושאר הסובלים מתופעה זו. בשיר זה – "מי שם פה", אני מנסה להעביר את בקשתו של ישראל דרך הגרון והלשון שלי, בתקווה שהשיר ישפיע על כמה שיותר אנשים" מסכם הזמר.
