גם השבוע כמידי יום שלישי שהוכפל בו כי טוב, הייתה לי הזכות להגיש את התכנית 'עניין משפחתי' ברדיו קול-חי, הכנתי תכנית עם נושא מרתק דאגנו העורכת יעל ואני למרואיינות מתאימות ומעניינות, ואז איפשהו קצת לפני עלותי לשידור קלטתי שאני בכלל לא בכיוון,
האבל הכבד התחושות המערבלות את הבטן והראש הביאו אותי להבין כי אי אפשר לי להתחיל את הבוקר הזה בלי להתייחס ולהקדיש את התכנית כולה לפטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, למרות שקודמי המגישים עשו זאת בשעות הרבות שקדמו לי ולאורך הימים האחרונים וביממה האחרונה בפרט, אנסה אני ליצוק איזשהו היבט נשי ואולי גם אישי.
כמו תמיד הקב"ה שולח לי בהשגחה פרטית וגם הבוקר באורח נס נתקלתי בסיפורה המרגש של עו"ד שגית דרעי מבית שמש שהסכימה לעלות ולספר את הסיפור המאוד מיוחד שלה על פגישה אחת ויחידה שהתרחשה לפני חמש עשרה שנה עם מרן הרב עובדיה וככל הנראה שינתה והשפיעה על כל מהלך חייה.
הרב עובדיה שלי
אני רוצה לספר לכם על פגישתי האחת והיחידה עם הרב עובדיה יוסף.
כשהייתי בת 19 משפחתי עברה משבר קשה מאוד מאוד שבעקבותיו אימא דרשה שנעבור דירה.
אלא שבמשפחה שלי "לעבור דירה" היה אירוע לא פשוט בכלל – מיום שהורי נישאו גרנו במושב ליד סבי וסבתי מצד אבי, והוריי היו "בנים ממשיכים" במשק.
בנוסף, במשפחתנו המרוקאית השורשית, יש לאבי, כבן בכור וכבבת עינו של סבי, את הזכות והחובה להיות "צמוד" להוריו ולטפל בהם במסירות אין קץ (כפי שהוא עושה עד היום) ובכלל זה – לגור לידם.
בכל מצב רגיל הכף הייתה מוכרעת באופן מידי לצידו של סבי שיחיה, אבל במקרה הזה המשבר היה כל כך גדול (דיני נפשות כפשוטו), שעמדתה של אימא קיבלה משקל אמתי.
וכך, לאחר דיונים ארוכים, הוחלט שבמשבר גדול צריך שופט גדול והדמות שנבחרה, כגדולה מספיק על מנת להכריע, הייתה הרב עובדיה יוסף. נקבעה פגישה ופמליה שלימה נסעה אל הרב עובדיה – סבי שיחיה, אבי, רב חשוב ממשפחת אבוחצירא המעטירה, רב ספרדי חשוב נוסף ו… אני. ולמה אני? כי אימי העדינה והשקטה לא הייתה מסוגלת אפילו לחשוב על כך שהיא תצטרך לעמוד קבל חדר מלא גברים מזוקנים ונשואי פנים ולייצג את עמדתה, אז היא שלחה אותי.
נכנסה הפמליה כולה לחדרו של הרב עובדיה שישב מאחורי מכתבה כבדה ועליה ערימות של ספרים. סבי האהוב, איש נשוא פנים ובעל גינונים של מוכתר, פרש את הסיפור וסיכם ש"עכשיו הכל בסדר, חזרנו לשגרה ואין כל סיבה שיעברו דירה". הרבנים נשואי הפנים תמכו בעמדתו וסיכמו – נשארים במקומם. אבי ישב ושתק ולא העז לדבר. הדוברים יצרו אווירה של "הכל טוב, עסקים כרגיל".
עמדתי שם לבדי. ידעתי שעלי לדבר עכשיו או לשתוק לעולם. אמרתי "אבל הרב, זה לא ככה". סיפרתי על הפחד הנורא. על אימא שהתעלפה, על משפחה של 7 נפשות שישנה בחדר אחד מפחד בלילות, על אחי בן ה – 11 שצריך ליווי כשהוא הולך לשירותים כי הוא פוחד ללכת לבד, על החשש לצאת מהבית, על החשש להישאר בבית. דיברתי ובכיתי, דיברתי ובכיתי. הרב עובדיה קרא לי אליו אל מעבר למכתבה. הוא משך הדום ואמר לי לשבת לידו, בצד שלו של המכתבה. כל הגברים המזוקנים ונשואי הפנים היו בצד אחד והרב עובדיה ואני היינו בצד השני. הוא הרגיע אותי ואמר "יהיה בסדר, יהיה בסדר. עכשיו תספרי לי הכל." סיפרתי וסיפרתי. כשסיימתי, הוא הסתובב אליהם ופסק – "עוברים דירה!" אבא שלי אמר: "אבל הרב, מה יהיה עם אבא שלי? נפשו קשורה בנפשי…" והרב עובדיה אמר: "קודם תדאג למשפחה שלך ואחר כך להורים שלך".
ההכרעה הייתה נחרצת. ואז הרב ממשפחת אבוחצירא קרא ואמר: "הרב! היא לומדת משפטים!" (כלומר אני… ואולי תוכיח אותה על כך כי בנות ישראל כשרות לא לומדות משפטים, ואולי היא לא כל כך תמימה כמו שהיא נראית… ניסיון אדיר להטות את ההחלטה ולהשחיר פנים של ילדה בת 19 בארבע מילים קצרות…)
שתיקה…..
אני עדיין ישבתי לצידו. ואז הרב עובדיה הסתובב אלי ואמר: "שיהיה לך בהצלחה. רק תמיד תזכרי של מי החוקים האמתיים."
יצאנו מחדרו. יצאתי לא כמו שנכנסתי. יצאתי עם תמיכה אדירה לדרך בה בחרתי. יצאתי עם חיזוק לאורח חיי כאישה דתית שרוצה מקצוע וקריירה. שרוצה שיהיה לה קול בעולם של גברים מזוקנים ונשואי פנים. עם תמיכה מגדול הדור שבעצם אמר לגברים המזוקנים – אל תפקפקו בתום ליבה, ביושרה ובכנות כוונותיה, גם אם היא בוחרת בבחירות שאינן מקובלות עליכם, שאינן על דעתכם, ובלבד שבליבך, שבדרכך זו, על כל פיתוליה וקשייה, תהיי נאמנה לאמת, לתורה, לריבונו של עולם.
ומאז אני אוהבת אותו כל כך. אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.
