בין ברכת הגשם, שנקראה בשמחת תורה, לבקשת "ותן טל ומטר לברכה", יצאנו לטיול אחרון של מים לעונה. מים ומורשת שחברו יחדיו. בשוליו המזרחיים של עמק החולה, קרוב לכביש גדות גונן, הכשירה הקרן הקיימת לישראל חניון ואתר הנצחה שמוקדש לזכר סיפור התיישבות נשכח. בחניון, תחת צל האקליפטוסים, עומדים שולחנות פיקניק וממנו יוצאת דרך צפונה לעבר ישובי הגליל העליון.
משמר הירדן הישנה
ר' יצחק מרדכי לבובסקי חלם להקים אחוזה ופונדק דרכים במעבר שבין ארץ ישראל וסוריה. שושנת הירדן הוא קרא למקום בו חלם להקים את "הגרנד הוטל" שלו. אלה שהתוכנית השתבשה והוא איבד את ממונו. לעזרתו בה ר' דוד שוב מצפת שתווך במכירת האדמה ל-18 משפחות פועלים מצפת. ב1892- נוסדה כאן המושבה משמר הירדן. עתיד טוב ניבאו למושבה שבשכנותה עמדה לעבור מסילת הרכבת מעכו לדמשק. נתיב המסילה הוסט דרומה ומצבה של משמר הירדן המרוחקת והמבודדת הדרדר. במלחמת העולם הראשונה נחרבה המושבה הדלה שבקרבתה התחולל קרב מר בין הטורקים לבריטים. לאחר השתלטות הבריטים שוקמה המושבה ואף הוקמה בסמוך לה תחנת משטרה שתפקידה היה לפקח על הבאים מסוריה. במלחמת העצמאות הסורים כבשו את משמר הירדן. ולאחר הסכם שביתת הנשק הוגדרו אדמות משמר הירדן כאזור מפורז בפיקוח האו"ם. טרם פינוייה הרסו הסורים את משמר הירדן עד היסוד. נותר בה רק שריד בודד מבית הכנסת. כיום משמשת משמר הירדן הישנה כאתר הנצחה. בחורשה הסמוכה למושבה הקימו כאמור אנשי הקק"ל חניון מוסדר ובו עמדת הסברה קולית על הנעשה במקום. חשוב ומרגש.
עוד באתר:
מיצד עתרת וגאון הירדן
משרידי משמר הירדן הישנה חוזרים לכיוון גשר בנות יעקב ויורדים דרומה לכביש עד לשלטים המודיעים על דרך הירדן ההררי. נכנסים לתוך השביל בצד שמאל ( מזרח) נמצא תחילתו של סימון שבילים שחור של החברה להגנת הטבע. השביל מוליך את המטיילים בו בסבך צמחי גדה. מתקדמים לרחש זרימת הירדן. בנוסף לעצי דולב ענקיים ועצי צפצפה מלווים את ההולכים כאן ההרדופים הגפנים התאנים והשזיפים המכסים את גדת הנהר – בוסתן של ממש.
מכאן נחזור לכביש 918 וניסע עד דרדרה. דרך הגישה מסודרת. הדרך עוברת מדרום לערוץ קטן, וליד האתר נבנה גשרון להולכי רגל המוביל אליו. במקום חניון יפה ונעים לפקניק בחיק הטבע וליד אתר מורשת נוסף. סיפור המקום: ביולי 1947 הגיעו למקום אנשי קיבוץ אייל.עם פרוץ מלחמת העצמאות היה מצב הישוב הקטן והמנותק קשה. לאחר נפילת משמר הירדן לידי הסורים פשטו ממנו כוחות צהל על משלטי הסורים בסביבה. ב-16 ביולי הפגיזו הסורים את היישוב מכל הכיוונים. ביבשה נורתה אש מתותחים, ממרגמות ומכלי נשק אחרים, ומהאוויר הטילו שני מטוסי קרב פצצות. במקביל ניסו הסורים להסתער גם עם כוחול רגליים, על הישוב הקטן שמנה כ- 30 איש, אך הסורים נהדפו. בתום הקרבות, נקבע האזור כשטח מפורז ואנשי הקיבוץ עזבו למקום חדש בשרון. את המקום תפס בשנת 1952 גרעין נח"ל, והוא נקרא אשמורה. משיובש אגם החולה אפשר היה להגיע למקום גם בדרך היבשה, אבל אז התלקחו תקריות עם הסורים. מאוחר יותר נעזב היישוב, והיום ניתן להבחין בשרידי המגדל והבניינים שנהרסו. במקום אנדרטה ושלט המספר על הקרב.
ולקינוח מנת דגים משובחת. התחלנו בסיור במים, אז גם הארוחה המוצעת בארץ הגליל היא ליד המים. ב"דגי דפנה" הסיפור הוא הכי מקורי. מן הבריכה לצלחת. אחרי שיושבים ליד אחד השולחנות בינות לתעלות המים יורדים סיור מודרך בברכות הפורל. תחילה הם קטנים מאוד, אח"כ, גדלים , מוקפאים ומיד לצלחת. הכל טרי וטעים. מנת הדגל שלהם היא הפורל העשוי על גריל פחמים. טעים לחיך, נחמד למראה והכי חשוב שרות וכשרות מהודרים. 04-6941154
