אוי!!! זעקה הקדימה את צלצול שעון המעורר והקפיצה אותי ממיטתי. רצתי מהר לפתח חדרי לראות אם צריך לקרוא לעזרה! במסדרון מול המראה עמדה אחותי בת ה14 פניה אדומות ממאמץ כששתי ידה נאבקות מול חצ'קון חדש שהתגלה במצחה. כך אני מתעורר מידי פעם בשבועות האחרונים. ניגשתי בזהירות אליה, לאחר שנטלתי את ידי (כי כבר הבנתי שאין זה פיקוח נפש), ביודעי שאסור לי להעיר דבר. אם אגיד שזה שום דבר היא תתעצבן עלי מה אני מבין ושאעוף ממנה. ואם אנסה לגלות אמפתיה ואומר 'אוי איזה חצקון נורא' , היא תתפרץ בבכי שיזעיק גם את אמא לראות מה עוללתי לה הפעם. עמדתי בפינת המסדרון והבטתי בה בשתיקה.
אתמול עשיתי מחקר קטן בקרב חבריי, כמה זמן הם צריכים להסתדר מול המראה. רובם בכלל לא זכרו אם יש להם מראה או איפה היא נמצאת ומי שכן לא עבר את ה20 שניות. אחותי כל בקר כשקמה, צהרים בחזרה מבית הספר, וכמובן בערב לפני השינה, עומדת לפחות 7 דק ו23 שניות. בדקתי עם שעון הסטופר שלי שאבי קנה לי לחג.
לא תמיד זה חצ'קון. נראה שכל פעם שאחותי מביטה במראה היא מגלה את עצמה מחדש. כמו תינוק בן שנה שמביט למראה ולראשונה מבין שהוא קיים. רק בעוד שהתינוק מחייך אל עצמו היא מזעיפה פנים. ערב אחד, שמעתי אותה שואלת את אבא בחשש למה העין השמאלית שלה קטנה יותר מהימנית. אבא הסביר שהגוף של האדם הוא לא ממש סימטרי. וככה זה אצל כל אדם. כששמעתי זאת, רצתי להביט במראה וניסיתי לשחק ב'מצא את ההבדלים'. מצאתי 6 הבדלים. כדאי גם לכם לנסות, זה כיף. לא הבנתי למה אחותי עצבנית ונבוכה מכל מה שאני נהנה.
פעם שמעתי את אבא ואמא משוחחים על אחותי ועל הרגישויות האחרונות שהופיעו לה. על איך היא נראית, ומה יגידו. הם שוחחו על אותו ערב שהיה ארוע משפחתי ואחותי שגילתה פריחה קטנה בלחייה כמעט ולא באה איתנו. כולנו אז עמדנו מוכנים ליד הדלת. המונית כבר צפצפה למטה אך אחותי היתה באחד ממצבי הרוח שלה והתחננה שנלך בלעדיה. אמא לא ויתרה (עליה). הלכה איתה לחדרה וגילתה לה את ההבנה והאמפתיה שרק אמהות יודעות לתת , ואחר כך שתיהן יצאו רגועות. הבטתי מהצד על אחותי, שלא תבחין שאני מציץ בה, וגיליתי להפתעתי שהפריחה נעלמה. חשדתי שאמא שמה לה את אחד מפלאי הקרם שמטשטשים כל דבר.
לפעמים, אני מתגעגע לאחותי הקטנה לפני שהתבגרה, שהיתה קלילה וזורמת מכל דבר. אבא אמר לי , שזו אותה אחות מקסימה, חכמה וטובת לב שרק כרגע עוברת תהליך חשוב בחייה של התבגרות והיכרות מחודשת עם עצמה.
אז זהו להיום,
שלכם, חזקי
************************************
בגיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיים והורמונליים דרמטיים כשליצדם מתפתחים שינויים מנטליים ורגשיים. אחד השינויים נקרא "אגוצנטריות של מתבגרים". כלומר, אי הבחנה של המתבגר בין נקודת מבטו שלו לבין תפיסה אובייקטיבית יותר של המציאות. במצב זה המתבגר עסוק במה השני חושב עליו מתוך נקודת מבטו. המתבגר מוטרד מאד מכך שהשני 'רואה' את כל השינויים שעוברים על גופו ונפשו. אגוצנטריות זו אינה שלילית במהותה ומאד חשובה בהתפתחות האישיות והעצמי. על הסביבה הבוגרת ובראשם ההורים לגלות, הבנה, אהדה ולהקשיב למה שהילד שלהם אומר ולא לבטל או לזלזל בחששותיו. מנגד, הילד זקוק לעידוד, הרגעה, בטחון ומציאת פתרונות מעשיים בסיסיים לבעיה, כדוגמת טיפה מייק אפ על פצעון לפני אירוע.
**************************************
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים- פסיכותרפיה אישית , זוגית והדרכת הורים. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים.
מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה לציבור הרחב בנושאי יחסים במשפחה ובריאות נפשית ומנהלת את הפורום "פורטל הנפש" שבאתר בחדרי חרדים.
להתקשרות [email protected] או לנייד 052-6346334
