"ואפילו מי שהוא רשע גמור…" \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

פרשת "חקת"

 

השבוע בפרשה,מיד לאחר שמסיימת התורה את עניין טמא מת ופרה אדומה,
פונה התורה לעסוק בהמשך הילוכם של בני ישראל במדבר.

"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש…"
מדברי רש"י במקום נראה שבנקודת הזמן המוזכרת ,התחיל משהו חדש.
'…שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים'.

ע"פ דברי רש"י ,עד אותו פסוק עסקו הפרשיות בחומש במדבר בדור שהתחייב כליה ומת במהלך ארבעים שנים במדבר, בעקבות חטא המרגלים,
ומפסוק זה ואילך מתחיל עידן חדש,
תאור מהלכם של אלו ש'פרשו לחיים',
אלו שעתידים להיכנס לארץ ישראל.

ברוח דברי רש"י המשכתי לקרוא את הפרשה,
בסוג של צפיה למשהו אחר..להתנהלות אחרת..
למהלך שונה…

אבל..ממש לא !!
קל היה לראות שאע"פ שרש"י מדגיש שהתחיל 'עידן חדש',
עדיין התורה ממשיכה לתאר תלונות ומעידות של בני ישראל,בדיוק כמו אלו שהורגלנו אליהם בחלקו הראשון והקודם של ספר במדבר.

התובנה הזו ,שלאורך כל המסע במדבר,
גם בחלקו הראשון וגם בחלקו השני,התורה מתארת מקרים רבים של תלונות ומעידות,
כאילו דבר לא השתנה,
הדהדה אצלי שאלה שנשאלתי בעבר.

בנביא ירמיהו ,בין כל הפסוקים שמדברים על החרבן,נכנס פסוק של תקוה,

"הלך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה'
זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
הקב"ה אומר לנביא ירמיהו לקרא באזני אנשי ירושלים,כי "זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'.

על מה מדבר הנביא ירמיהו ??
איזה "חסד נעורייך" ??

מי שיקרא את הפסוק הזה בנביא ירמיהו ללא שעבר על הספרים ,שמות,ויקרא ובמדבר,
יוכל לחשוב שעם ישראל עבר את המסע במדבר ללא כל תלונות וללא כל חטאים,
"..חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה",
אבל…אנחנו שמכירים את מה שמספרת התורה,
איך אפשר להגדיר את ההתנהלות של בני ישראל כ "זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" ??

השאלה הזו של הניגוד בין איך שמגדיר הקב"ה את ההתנהלות של בני ישראל בלכתם במדבר לבין איך שהיא נראית לנו מהקריאה בתורה,
נשאלת גם על דברי המשנה באבות שמנחה אותנו כיצד עלינו לנהוג בחיי היום יום

המשנה באבות אומרת ,
"הוי דן את כל האדם לכף זכות".

כיצד דורשים מאיתנו חז"ל לדון כל אחד לכף זכות.
אם אני רואה מול עיניי התנהלות שאינה תקינה,
וכי אני צריך לעוות את ההגיון וללמד זכות ??

אם מנהל המשרד רואה שהעובד מאחר באופן קבוע,למרות הערות חוזרות ונשנות
האם מחוייב לנסות וללמד עליו זכות,במקום ההגיון הפשוט שלאותו עובד קשה להיפרד מהמיטה בבוקר ??

וכי התורה דורשת מאיתנו להיות נאיבים ??
האם חז"ל לא מקבלים את העובדה שאנשים עושים לפעמים מעשים שאינם טובים ??
למה לייפות את המציאות ??
כיצד אפשר לחנך ,אם לא נקבל את המציאות הפשוטה שלפעמים הילד מתנהג לא כשורה ??

התשובה לשאלות,מופיעה בפרשת השבוע.

התורה מספרת,
"ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון
וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה' ,ולמה הביאתנו אל המדבר הזה למות שם.."
ואז אומר הקב"ה למשה,
"קח את המטה…ודברתם אל הסלע לעינהם..,
ויקהילו משה ואהרון את הקהל…ויאמר להם משה,שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים,וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו …",
מיד אח"כ אומר הקב"ה למשה ואהרון,
"…יען לא האמנתם בי להקדישני…לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"

בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים מבאר כי הפגם של משה לא היה בהכאת הסלע,
"הפגם של משה היה מה שאמר 'שמעו נא המורים',
שקרא לישראל 'מורים'..,
לכן לא תביאו את הקהל הזה …שכבר אין בכחו להשיבם בחזרה למדרגותיהם ולהכניסם לארץ ישראל".

לפי דברי בעל ה'נתיבות שלום', עם ישראל אכן לא התנהג כשורה.
אבל עדיין.. לקרוא להם "שמעו נא המורים",
להגדיר את כל מה שהם בשם "מורים" ,כאן היה הפגם של משה רבינו.
לכן נענשו משה ואהרון " ..לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ.." , אם ראיית ההתנהגות הפסולה של העם מביאה אותם לראות את העם כ"מורים", הם לא יוכלו להחזירם למוטב,
לכן הם לא יוכלו להכניסם לארץ ישראל.

"הוי דן את כל האדם לכף זכות" ,
אין הכונה לראות מעשה שאינו ראוי כמעשה ראוי.
אלא פרושו הוא,
לא לתת למעשה הלא ראוי שראינו להגדיר בעיננו את האדם שעשה את אותו מעשה.

"הוי דן את כל האדם לכף זכות", בדגש על המילים " כל האדם".
המעשה שראינו הוא ודאי לא כשורה,אין צורך לעות את המציאות,
אבל צריך לודא שמה שראינו לא יגדיר את
"כל האדם" שעומד מולנו.
המשנה באבות לא דורשת ללמד זכות על המעשה, אלא על "כל האדם".

לא לתת למעשה הלא טוב שראינו להסתיר מעיננינו את "כל האדם" שנמצא מולנו.
כי שם, אם נחפש ב" כל האדם",בודאי נמצא דברים טובים.

כשהנביא ירמיהו מתנבא על החרבן,שולח אותו הקב"ה לומר לאנשי ירושלים עוד משפט.
דעו לכם שתמיד יש לכם את האפשרות לחזור בתשובה.
כי ה"כל האדם" שלכם ,הוא אף פעם לא הושחת.

".. זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר.."
גם שם במדבר,כל מי שקורא את מה שמתואר בתורה,יכול אולי לקבל את הרושם שהייתם "מורים",
משה רבינו הכריז באזני העם,
"שמעו נא המורים"
אבל אני הקב"ה, הכרזתי אז ומבקש שתכריז אתה משהו אחר,
"הלך וקראת באזני ירושלים…"
שה"כל האדם" שלכם היה קדוש ומלא באמונה ,
"זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר"
ההתנהלות שלכם,ה"כל האדם" שבכם היה "חסד נעוריך..לכתך אחרי במדבר".

אני חושב שאין יותר מתאים מלסיים
בדברי רבי נחמן מברסלב,

"דע כי צריך לדון כל אדם לכף זכות,ואפילו מי שהוא רשע גמור,צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב,ודן אותו לכף זכות,וע"י זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה…..

וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו,…ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב,ורוצה הבעל דבר להפילו ע"י זה בעצבות ובמרה שחורה,חס ושלום,אע"פ כן אסור לו ליפול מזה,רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב,כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב.. ".

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]