סיפורו של "האיש הפשוט" \ הרב אפרים אפשטיין • האזינו

מיד בתחילת הפרשה מספרת לנו התורה מי היה נח,
"…נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח"

רש"י שם במקום תמה מדוע מצאה התורה לנכון לספר בשבחו של נח,וכי דרכה של התורה לתת תאור על הדמויות שהוזכרו ?
וע"כ עונה רש"י בהסברו הראשון :
' הואיל והזכירו סיפר בשבחו,שנאמר 'זכר צדיק לברכה' ( משלי י) '.

לפי דברי רש"י כל הפסוק לא היה נכתב אלמלי היה מדובר בשבח על נח,שהרי הסיבה היא מטעם 'זכר צדיק לברכה'.

אבל…אם כך,תמוהים מאוד דברי רש"י מיד אח"כ בפרושו על המילה "בדרתיו",
' יש מרבותינו דורשים אותו לשבח,כל שכן אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר,
ויש שדורשים אותן לגנאי,לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום '.

אם רש"י בפרושו הראשון בפרשה מסביר של מהותם ומקומם של המילים,
"נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח",
זה משום רצון התורה לדבר בשבחו של נח,
א"כ כיצד הדברים מתיישבים עם דבריו אח"כ שמביא את ' ויש שדורשים אותו לגנאי.."
אם דברי התורה מתפרשים לגנאי אז אין כאן שבח על נח ???

יתירה מכך,
הרי הפסוק "נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח" , אינו מגיע בעקבות מעשה מסוים שעשה נח או בעקבות נסיון מיוחד שנתנסה בו,
התורה לא מספרת לנו שום ארוע מיוחד שהתרחש עם נח,אלא רק פותחת בתאור דמותו של נח
א"כ ככל והדברים מספרים בגנותו,מה התועלת באמירתם ?? מדוע יש צורך לדבר בגנותו ??

בהמשך, לאחר שנח בונה את התיבה מביאה התורה את דברי הקב"ה לנח : " כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ….ומחיתי את כל היקום…"
התורה מספרת שלאחר שסיים נח לבנות את התיבה ממתין הקב"ה עוד שבעה ימים עד שמביא את המבול,
והסיבה היא כפי שמביא רש"י : ' אלו ז' ימי אבלו של מתשלח הצדיק שחס הקב"ה על כבודו ועיכב את הפורענות '.
התורה מייחדת פסוק שלם כדי שנדע שעיכב הקב"ה את תחילת המבול בשבוע ,
משום שחס על כבודו של מתושלח,
כבודן של מתושלח הוא עניין חשוב.

נו…,אז איך יתכן שמנגד מייחדת התורה פסוק שלם כדי לדבר בגנותו של נח ????

פעם,זמן רב לפני עידן הסלולרי מי שרצה לשוחח בטלפון היה חייב לעבור דרך המרכזנית.
היא,היתה יושבת במשרד מבודד,היתה מחייגת ויוצרת את הקשר המבוקש.

בין המתקשרים הרבים היה אדם שמידי יום,כאשר התקרבה השעה לחצות היום היה מתקשר ובטרם הרימה אותה המרכזנית את הטלפון,כבר ידעה במי המדובר.

'שלום לך גברתי,התוכלי לומר לי את השעה המדויקת ??'

בדרך כלל היתה התשובה לאקונית:
' השעה חמש דקות לפני שתים עשרה '.

הדבר חזר על עצמו מידי יום ביומו,חורף וקיץ סתיו ואביב,במשך עשרות שנים ללא הפסק.

הגיע היום,והמרכזנית עמדה לפרוש מעבודתה ארוכת השנים.

נותר לה עוד יום אחד,אחרון.
היא ענתה לכל המתקשרים בסבלנות,נפרדה ממי שהיתה צריכה להיפרד,
וחיכתה בכליון עיניים לטלפון הקבוע סמוך לחצות.
והוא,לא אכזב :' שלום לך גברתי,התוכלי לומר לי את השעה המדויקת ?'

' סליחה על הסקרנות שאני מגלה,פנתה היא אליו,אך היום הוא יומי האחרון בעבודה,מאוד הייתי רוצה לדעת מי אתה,מה מניע אותך להתקשר מידי יום באותה שעה ?'

' ודאי את יודעת,הוא ענה לה מעברו השני של הקו,כי מידי צהריים מצלצל הפעמון שבמגדל הכבאים בשעה שתים עשרה בדיוק.
ובכן אני הוא זה שמצלצל בו מידי צהרים, ולשם כך עלי לדעת את השעה המדויקת '

המרכזנית שהאזינה לו ברוב קשב היתה המומה,
'והלא משך כך אותם השנים כיוונתי את שעוני בהתאם לצלצול הפעמון….'

רבים הם האנשים שמהלך חייהם מכוון ע"פ "שעונו" של הזולת.
הם בודקים את עצמם לפי האחר.
הם מעריכים את יכולתם להצליח ומחלקים לעצמם ציונים לפי ההתבוננות על דמויות
של אנשים שבעיניהם הם סמל של הצלחה.

"ההוא,תראה לאן הוא הגיע….,
ההוא…איזה משפחה הוא גידל,
הרב ההוא…צדיק יסוד עולם,
מן הסתם,"ההוא " ניחן ביכולות וכישורים מיוחדים…
לי אין שום סיכוי…

אנחנו מוכנים לפרגן לאותם מצליחנים, אבל במקביל ,ההסבר שלנו הוא שהם ניחונו בכוחות מיוחדים,
עוד משחר ילדותם היה ניכר…..

אנחנו מותרים לעצמנו ,על עצמנו,כי הרי אנחנו לא כאלו…
אנחנו מפסיקים לנסות ,להתקדם, להשתפר,
אנחנו לא מאושרים בהשגים הפרטיים שלנו,

נדמה שפסגת ההצלחה היא נחלתם של בודדים,אנשים מסוימים שניחונו בכוחות מיוחדים.

אברהם אבינו שנבחר להיות אבי האומה היהודית היה המובחר שבמין האנושי.
הוא פעל לבדו והצליח להחדיר בלב ההמונים את האמונה בבורא עולם,
הוא עמד בעשרה נסיונות…הוא נזרק לאש..הוא עקד את בנו..
האבות הקדושים..משה רבינו שנעמד מול פרעה,שמוביל את עם ישראל במדבר,מוריד את התורה,שובר את הלוחות…

היכן נמצא הסיכוי שלנו ? הסיכוי של האנשים הפשוטים נעדרי סיפורי המופת ?

כאן..בנקודה הזאת נכנס נח.

על נח התורה לא מספרת שום סיפור מיוחד.
הוא לא נזרק לאש ולא עקד את בנו.
הוא לא בקע את הים,ולא הוריד את התורה מהשמיים.
חייו של נח התנהלו ללא ארועים מיוחדים ומסעירים.

נח שמר על אמונתו וערכיו אל מול עולם מושחת ומסואב.
הוא נאבק מידי יום על היצמדותו לערכים מוסריים וערכיים אל מול עולם שאיבד את את הכל..
מאבקיו היו פנימיים,הוא בתוך עולמו שלו.

נח הוא הסמל של "האיש הפשוט", שהתורה לא מציינת אפילו מעשה אחד מיוחד יוצא דופן ומפעים שהוא עשה.

ובכל אופן הוא זכה להיות זה שבזכותו המין האנושי כולו המשיך להתקיים.

הוא,שפועלו שלו היה לעצמו בתוך ד' אמותיו,לשמור את דרך ה' בפשטות ובעקביות,
זכה להיות מצילו של כל העולם כולו.

"האנושות נדונה לכליה, ונח היה בבחינת "אדם" שני,הוא עמד בראש האנושות החדשה"
אלו מילים של הרש"ר הירש שמקביל בין מה שכתוב בבריאת העולם " אלה תולדות השמים והארץ ", למילים " אלה תולדות נח"
ישנו את אדם הראשון וישנו את נח – האדם השני.

וכל זה מתוך התנהלות עקבית ושקטה בנאמנות לאמת ולערכים.

עכשיו,כך אני חושב,הכל מובן.

דבריו של רש"י כי התורה כתבה את הפסוק כדי לספר בשבחו של נח הם מדויקים.

"אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום", זהו שבחו של נח.
עצם זה שנח לא היה בדרגתו של אברהם ובכל אופן מצליח בדרכו "כאיש פשוט" לעמוד בראש האנושות החדשה
זהו תכלית עניינו של נח.

התורה אינה מספרת "בגנותו" של נח.
היא משבחת אותו,
שלמרות "גנותו- שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום",
בכ"א הוא בדרכו שלו,בדרכו ובהתנהלתו שלו כ"נח", נחשב לראש האנושות החדשה.

כל אחד יכול להצליח ולשגשג בתוך עולמו שלו, שיצר והתאים לו הקב"ה.
כל אחד יכול להיות "סיפור הצלחה".

הרבה אנשים הם כבר עכשיו "סיפור הצלחה",
רק שהם מכונים את ה"שעון" שלהם לפי "שעונו" של הזולת.
זה מונע מהם לראות את הצלחתם שלהם ולהיות מאושרים.

אז…תמשיכו להצליח.

---

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]