בסערת השלגים שפקדה את המדינה בשבוע האחרון יצאו רכבים רבים מאזור המרכז למקומות גבוהים יותר, בעיקר באזור ירושלים, לצורך בילוי משפחתי בחיק השלג. חלק ניכר של רכבים נקלעו לסופת שלגים ובעליהם נאלצו להשאיר אותם בכבישי הכניסה לירושלים – 443 וכביש מספר 1, ולמצוא לעצמם ולמשפחתם מקום מחסה ומפלט. כתוצאה מכך גרמו קושי רב לפינוי צירי התנועה המרכזיים, והגורמים המטפלים לכך נאלצו לגרור עשרות רכבים למגרשי חניה מאולתרים. מכון כת"ר לחקר ההלכה בכלכלה הוציא נייר עמדה הבוחן את חובת תשלום של גרירת הרכבים עפ"י ההלכה, כאשר נשאלת השאלה על מי מוטלת חובת התשלום לכך.
"השארת רכב בכביש ציבורי נחשבת עשיית נזק, וכן נחשבת גזל הרבים", כותב ראש מכון כת"ר הרב שלמה אישון וממשיך: "על הבעלים של הדבר המזיק מוטל לפנות את הדבר המזיק מהמקום שעלול להזיק". יתרה מכך – מתייחס הרב אישון למקרה הקלאסי בו נהגים שעשו דרכם לבירה המושלגת נתקעו בכבישי הגישה המרכזיים: "נסיעה ליעד שבו יש סיכויים שהרכב יתקע, נחשבת פשיעה, ואף שלא העלה על דעתו שהדבר יקרה, בכל אופן כיון שלבסוף קרה, הרי זה בבחינת תחילתו בפשיעה וסופו באונס, שחייב בנזיקין".
ומה בנוגע לפינוי הרכב? גם לנושא זה מתייחס נייר העמדה וטוען: "כיון שבעל הרכב הוא זה שגרם להוצאות פינוי הרכב, ודבר זה היה חייב להיעשות כדי להכשיר את ציר התנועה – עליו לשלם.
עוד באתר:
זאת ועוד. רכב שנשאר בכביש במקום שאינו שמור, סיכוייו להיגנב ולהינזק מרובים, ויש להחשיב את גורר הרכב למגרש חנייה שהוסדר לצורך העניין, כמי שהציל את הרכב, ולכן צריך בעל הרכב לשלם על כך.
