ימי השובבי"ם ידועים לפי תורת הסוד כמסוגלים לתשובה ולחיבור רוחני עמוק, אך גם בדרך הפשט יש לימים נעלים אלו מקום של כבוד ועבודה רוחנית.
ימים אלו נובעים מקריאת פרשיות השבוע על גלות וגאולת מצרים, שם שכוחם של היהודים 'התבזבז' בעבודת פרך על חומר ולבנים, בעבודה שהמשמעות שלה איננה תואמת את הנפש היהודית ואת דרגתה הנעלית, כל יהודי הרגיש במצרים שהוא נמצא במקום הלא נכון ועוסק בעבודה שלא קשורה אליו.
זאת בנוסף לתאוות, תשוקות ומאוויים, של חומריות מצרים המגודרת כ'ערוות הארץ' שגרמו ל'פיזור הנפש' של הנפש היהודית, וממליא לשכחה מה הם החיים היהודיים בעצמם.
כבר בגלות מצרים הבנו עם ישראל שהשקעת אנרגיות במקומות הלא נכונים, פיזור כוחות ונקודות חיות שהקב"ה נתן, כמו גם בזבוז זמן על על הטפל, הם הם החטאים החמורים ביהדות, פרעה לקח את בני אברהם יצחק ויעקב וניסה להפוך אותם לעבדי החומר תרתי משמע.
לכן, אם אדם מוצא את עצמו עסוק כל היום מתרוצץ בין מטלה למטלה, אך בסוף היום הוא לא יודע במה היה עסוק ומה הפריון שיש לו בעקבות מעשיו והשקעתו הרבה, אזי הוא צריך לשאול את עצמו מה העיקר בחיים ובמה אני רוצה וצריך להשקיע את עיקר חייו.
הרעיון האמור לפי תורת הקבלה מתבטא ברצון של האדם להטביע חותם ולהנציח את עצמו בהקמת דור העתיד ובהקמת חלק בהמשכיות עם ישראל, אך הוא נלקח על ידי היצר הרע ומתלבש חיצונית לרצונות אפלים ויצריים, מה שגורם לזיהום נשמת האדם שהיא חלק אלוה ממעל.
בימים אלו בהם אנו קוראים על יציאת מצרים בפרשיול השבוע, ולכן הם מיוחדים ומסוגלים לחיבור עצמי ולידיעת נקודת הליבה של החיים הפרטים, מסיבה זו נהגו לצום בתענית, או בתענית דיבור, וללמוד ברציפות, ובכך להתחבר לנקודה האלוקית העמוקה בנשמת האדם.
הדבר מצריך לעיתים לקיחת פסק זמן של הפסקה משטף החיים ומחשבה רבה מה היא שליחות חייך וכיצד אתה מנכיח את המציאות האלוקית בעולמו שלו ובעולם המעשה.
בימים קדושים אלו יכול כל יהודי לאסוף את עצמו מרסיסי רצונות, חלומות כזב, ומחשבות רעות. ולבנות את הרצון הפנימי שלו לרצון אחד, קיום רצון ה'.
ולוואי שנזכה!
