הפסוק הראשון בפרשה,"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". על המילים "תשים לפניהם", אומר רש"י :
'אמר לו הקב"ה למשה,לא תעלה על דעתך לומר,אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים,עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה,ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופרושו,לכך נאמר אשר תשים לפניהם – כשולחן הערוך והמוכן לאכול לפני האדם'.
סיפר לי מורה שמלמד בבית ספר של "קירוב", שפעם אחת הוא לימד את התלמידים את השיר "ויהי נועם ה' אלוקינו " בלחן המרגש ששר מוטי שטיינמץ.
עוד באתר:
לאחר זמן, כשהתלמידים כבר ידעו לשיר את השיר,
אחד מהתלמידים ביקש לשאול שאלה,
'המורה',כך הוא שאל, 'מי זה נועם' ??
בפעם אחרת, כך הוא סיפר לי, הוא שאל את אחד התלמידים, כיצד היה נראה המזבח
התלמיד הצביע על השולחן שלפניו ואמר,
'כך היה נראה המזבח'.
שאלתי אותו, כך הוא המשיך לספר,
'למה אתה חושב שהמזבח היה נראה כמו שולחן' ?
והתלמיד ענה, 'אתה אמרת לנו כמה פעמים ששולחן דומה למזבח…' .
התלמידים יודעים להקשיב, הם גם מאמינים לנו,
רק ש.., מה שלא נסביר אנחנו ,יסבירו הם…
השבוע כשסיפרתי את את הדברים באחד השיעורים,
ביקשה אחת המשתתפות לספר גם היא סיפור.
בתחילת הדרך כשרק התחלתי להתקרב.., הלכתי לשמוע שיעור תורה בבית חב"ד.
כשנכנסתי פנימה,הבחנתי ברב שנמצא במקומו,
וחוץ ממנו לא היה שם איש.
הרב פנה אלי ושאל אם הגעתי לשיעור, וכשעניתי שכן, הוא אמר:
'אז נלמד עם התניא'.
אני,היא סיפרה, הסתכלתי ימינה ושמאלה, לא הבנתי..
הרב שראה את מבטיי, שאל אותי:
במה המדובר?
ואני, עניתי לו בפשטות:
'הרב אמר שנלמד עם טניה, אני לא רואה כאן אף אישה נוספת…'
התלמידים יודעים להקשיב, הם גם מאמינים לנו,
רק ש.., מה שלא נסביר אנחנו ,יסבירו הם…
אבל..יש לזה , כך נראה לי, גם השלכות נוספות, מעבר להעברת טקסט או ידיעות.
וגם זה,כבר מופיע בפרשת השבוע.
פעם אחת כשדיברתי בכנס להורים, אמרתי לנוכחים, שהרבה בעיות היו נמנעות, לו רק הילדים לא היו מאמינים לנו.
הבעיה היא, שהילדים מאמינים לנו.
כשהילד מתחצף, אנחנו אומרים לו שהוא חוצפן.
אם הוא לא הצליח במבחן, אנחנו אומרים לו שהוא עצלן.
ואם סתם הוא לא נותן לנו "מנוחה", אנחנו אומרים לו שהוא אינו יודע כיצד מתנהגים.
והוא…מאמין לנו.
הוא מאמין שהוא חוצפן,הוא מאמין שהוא עצלן, או סתם שהוא ילד כזה שלא יודע איך מתנהגים.
אנחנו בודאי חפצים בטובתו.
אנחנו רוצים שישנה את התנהגותו.
אבל במקום לדבר על המקרה שקרה, אנחנו מדברים עליו.
אנחנו מדברים על זהותו.
קשה לצפות ממנו להבין את כוונותינו.
מה שהוצאנו מפינו, זה מה שיש.
במקום לומר לו שהדיבור שלו היה חוצפה או שההתנהגות היתה לא ראויה,
אנחנו פונים אל המהות שלו, אל מה שהוא, ומטיחים בו שהוא חוצפן….
הוא מאמין לנו !!!!
אנחנו אלו שבונים לו את הזהות, ואח"כ אנחנו מצפים שהוא ישנה אותה.
הוא מאמין לנו , בדיוק למה שאמרנו !!!
חובותנו וזכותנו לחנך, לדאוג לכך שישנה את דרכיו,
אבל חייבים לשים לב,שבדרך אנחנו לא מקבעים בו את ההפך.
צריך לשקף לילד את הנהגותו, אבל לא לשכוח
שהתלמידים/ילדים מאמינים לנו
ומה שלא נסביר ברור, יסבירו הם..
בפרשת השבוע התורה מביאה את עניני עבד עברי,
"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעי יצא לחפשי חינם"
.אדם שגנב, וכעת אין לו איך לשלם, נמכר לעבד.
נשים לב, שהתורה בנוסח הפסוק, אינה פונה לאותו אדם שנמכר לעבד,
התורה פונה לאדון שקונה אותו.
"כי תקנה עבד עברי…" , ולא "כי תימכר לעבד".
התורה מטילה את את האחריות על האדון, לדאוג לכך שאותו אדם שגנב ותוצאות מעשיו מחייבות את מכירתו לעבד,
שאותו אדם לא יפתח תודעה של עבד, שזהותו לא תהיה כשל עבד.
האחריות היא על האדון כי הוא זה שמפעיל את העבד.
הוא זה שפונה אליו, הוא זה שדורש ממנו,
"כי תקנה עבד עברי.." – כשתהיה זה שתחתיו יהיה אותו אדם שגנב.
דע לך, "שש שנים יעבד ובשביעי יצא לחפשי חינם" – המטרה שתעמוד אל מול עינייך כול שש השנים היא, שאחרי שש שנים הוא יצא לחופשי.
לא לחינם ישנם הגבלות על צורת העסקתו של אותו עבד, מה מותר לדרוש ממנו לעבוד.
ישנם ציווים שעל פיהם לעיתים האדון ידרש לדאוג לנוחות עבדו על חשבון נוחיתו שלו.
אם יש לאדון כרית אחת בלבד, עליו ליתנה לעבדו.
צריך לדאוג לכך כי מהותו לא תהפוך למהות של עבד.
אם תתנהג אליו כמו לעבד, הוא יהפך לכזה עם תודעה של עבד
אכן הוא נמכר מכורח חובתו לתקן את מעשיו,
אבל אסור שמהותו תהפך למהות מקולקלת.
שבת שלום
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
