באחת מהמדרשיות שהגעתי למסור הרצאה,ביקש ממני אחד המשתתפים ,בחור בן 20, ללמוד איתו גמרא בחברותא.
הוא סיפר לי שהוא התחיל להתקרב בזמן האחרון ושהוא מאוד רוצה לנסות ללמוד גמרא.
נו..אפשר לסרב לכזאת בקשה ?
סיכמנו שבשבוע הבא אני אגיע שעה אחת מוקדם יותר ונשב ונלמד ביחד.
שבוע לאחר מכן, התיישבנו ללמוד כמו שסיכמנו,
וכשסיימנו את הלימוד,הוא ביקש לשאול שאלה.
'תגיד לי, למה כשהסברת לי את הגמרא אמרת ,"אומר אביי,אומר רב, אומר רש"י",
למה בלשון הווה ?
הרי הם אמרו את דבריהם לפני מאות ואלפי שנים, למה לא אמרת "אמר אביי,אמר רבא,אמר רש"י" בלשון עבר ??
עוד באתר:
ראשית, כך עניתי לו, אני שמח שאחרי שעה של לימוד,זו הקושיא היחידה שקשה לך,
ולגבי שאלתך…אין לי תשובה ברורה,כך התנסח הרב'ה שלימד אותי גמרא,וכך התנסחו בישיבה.
השבוע כשעברתי על הפרשה נראה לי שמצאתי תשובה.
כשהתורה מצווה על בניית הארון,אומרת התורה:
"ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמותיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית, ועשית בדי עצי שטים וצפית אותם זהב,והבאת את הבדים בטבעות על צלעת הארן לשאת את הארן בהם"
סביב הארון יצקו טבעות מזהב.
אל תוך אותם טבעות השחילו שני מוטות שנועדו כדי לשאת איתם את הארון.
מיד אח"כ ממשיכה התורה וכותבת:
"בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו"
התורה אוסרת בלאו מפורש, להסיר את אותם מוטות מתוך הטבעות.
משחילים אותם בפעם הראשונה, וכך הם נשארים לעולם.
השאלה היא,למה ??
הרי המוטות הם לא חלק מהארון,הם נועדו רק כדי לשאת אותו בזמן המסעות,
א"כ מדוע בשעת החניה,כשהארון מונח במקומו,אסור להוציא את הבדים- אותם המוטות מהטבעות ??
ובכלל הרי היו עוד כלים שנשאו אותם במוטות,ולגביהם לא מצינו איסור להסיר את המטות ??
כשהתורה מתארת את הציווי לעשות ארון,
" ועשו ארון עצי שיטים…",
הלשון היא "ועשו",ברבים.
הארון הוא הכלי היחיד שנאמר בו "ועשו",בלשון רבים.
על כל השאר נאמר:"ועשית,וציפת",בלשון יחיד.
הארון, כך אני חושב,הרי מכיל בתוכו את לוחות הברית-את ספר התורה.
על הארון נאמר "ועשו", משום שהוא מכיל בתוכו את כלל ישראל.
מקום המפגש של כל הדורות הוא ביצירה המופלאה והאדירה של כלל ספרי הקודש.
כשיהודי פותח משניות,גמרא, או כל ספר קודש אחר, אומנם גופו הפיזי נמצא במקום המרוחק אלפי שנים…
אבל נפשו ורוחו מתאחדים עם יקום אחר לגמרי.
הוא עוסק יחד עם כל הדורות הקודמים ב"ועשו לי ארון"
את הבדים של הארון שבהם נושאים את הארון ממקום למקום חייבים להשאיר תמיד בתוך טבעות הארון ,משום שהם מסמלים את היותו של הארון מתקיים מעבר למציאות של מקום.
היכולת של הארון לנוע ממקום למקום היא אינה רק עניין טכני,היא במהותו של הארון-במה שמסמל הארון.
הארון- התורה הקדושה,היא מקום מפגש מעבר לגבולות של מיקום וזמן.
היא מקום המפגש של כלל הדורות.
זוכרים עדיין את השאלה של אותו בחור מהמדרשיה ?
אנחנו אומרים "אומר אביי,אומר רב,אומר רש"י",
כי בשעת הלימוד מתקיימת פגישה עם דורות קודמים,מעבר לגבולות המקום והזמן.
אם תרצו,זה המקום היחיד שמאפשר לנו מסע בזמן.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
