באחד מימי "בין הזמנים", הבאתי לילדים משחק שנקרא "מציאות מדומה".
בתוך הקופסא היו משקפיים מיוחדות עם טכנולוגיה של תלת מימד.
כשלובשים את המשקפיים האלו ומפעילים את את המשחק, מיד מרגישים וחווים עולם אחר.
אפשר ל"טייל" ביבשות מרוחקות, או סתם ל"טוס" ברכבת הרים.
כשהם סיפרו לי בהתרגשות על החויה,החלטתי לנסות בעצמי.
טוב..הם בחרו לי את המשחק.
חבשתי את המשקפיים על העיניים ומצאתי את עצמי עומד במרכזו של רחוב סואן.
על הכביש נסעו מכוניות במהירות רבה כשמידי פעם חלפה לה משאית בדהירה תוך כדי שהיא צופרת בחוזקה.
מאחורי ניצב לו בניין רב קומות, והחץ שעל המדרכה סימן לי להיכנס לבניין.
הוא המשיך וכיוון אותי לפסוע לכיוון המעלית.
עוד באתר:
כשנכנסתי למעלית,נסגרו הדלתות ,והיא נסקה לה לקומה עשירית.
כשיצאתי ממנה,מצאתי את עצמי בתוך חדר ריק
כשהדבר היחיד שיש בו הוא כפתור אדום על אחד הקירות.
ניגשתי לשם ולחצתי על הכפתור.
לפתע נפתח הקיר שמולי,ואני מוצא את עצמי עומד בקצה החדר,כשמתחתיי פעורה לה תהום בגובה עשר קומות.
מהרצפה יצא לו קרש ברוחב של חצי מטר ובאורך של שני מטר,כשהחץ מסמן לי לעמוד עליו ולהתקדם.
התקדמתי עם רגליים צמודות...עד לקצה...
מולי הופיעה מילה אחת : "קפוץ".
הפחד שהרגשתי היה מוחשי.
מתחתי תהום של עשר קומות, כשלמטה שועטות משאיות על הכביש.
כל החושים צעקו לי 'תברח'.
בשכל - בהבנה ידעתי בודאות שאני עומד על הרצפה בסלון שבביתי, ושהכל רק אשליה.
אבל החושים לא הסכימו להשתכנע.
החושים שבהם אנחנו תופסים את המציאות,היו שבויים בתוך אותה מציאות מדומה.
נזכרתי בזה השבוע כשעברתי על מגילת אסתר,ומצאתי פרוש נפלא.
הפסוק הראשון:"ויהי בימי אחשורוש..."
הפסוק פותח בציון הזמן.
נקודת הזמן היא "בימי אחשורוש".
אם היה נאמר "ויהי בימי אחשורוש,פלוני עשה כך וכך , אז זה היה מובן"
כי נשוא הסיפור הוא "פלוני", והזמן שבו התרחש הסיפור הוא בימי אחשורוש.
אבל אם מיד פונים לעסוק באחשורוש, אז מדוע צריך לציין שזה היה בימיו,
וכי אנחנו לא יכולים להבין לבד כי אחשורוש חי ופעל "בימי אחשורוש" ??
אלא שכאן בדיוק,מיד בתחילת המגילה רוצים ללמד אותנו חז"ל את מהותם של ימי הפורים.
זה אולי היה נראה שאחשורוש הולך,אוכל,מארגן משתה,הורג את ושתי,מתחתן עם אסתר...
זה רק נראה שאחשורוש פועל משהו מכוחו.
באמת האמיתית,התיאור הזה הוא אשליה.
בדיוק כמו אותם משקפים של מציאות מדומה.
באמת האמיתית,בעינים הנכונות,
הקב"ה גורם לו לעשות משתה.
הקב"ה גורם לו להרוג את ושתי.
הקב"ה גורם לו לשאת את אסתר.
את הכל עושה הקב"ה לבדו.
אחשורוש הוא רק בובה.
"ויהי בימי אחשורוש"- אלו הפעולות שעשה בורא עולם "בימי אחשורוש".
האשליה הגדולה בעולם הוא הטבע.
בפורים הלימוד הוא שאין מושג של טבע.
בורא עולם נמצא כאן איתנו בכל עת.
בפורים שותים עד דלא ידע, כדי לבטל את השכל שלנו שמושפע מהחושים.
יום אחד בשנה שבו אין כלום מלבד בורא עולם.
זו גם הסגולה הגדולה של ימי הפורים.
ימים של בורא עולם.
ימים של "אין עוד מלבדו"
אח"כ מצאתי את הדברים מופיעים גם בפרשת השבוע.
בתחילת פרשת השבוע הקב"ה פונה למשה שיצוה את בנ"י להביא שמן זית זך להדלקת המנורה:
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד".
על המילים "להעלות נר תמיד" מביא רש"י את דברי הגמרא במסכת שבת :
'מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה'.
בפשטות הגמרא לומדת שהשמן והפתילות צריכים להיות כאלו שדולקים יפה מיד עם הדלקתן,כך שהשלהבת תדלק מאליה ולא תצטרך ל'טיפול" נוסף אחרי הדלקתה.
בעל ה'שפת אמת' מביא את דברי הגמרא ולומד מהם רעיון חדש.
'קיום המצות' ,כך הוא אומר, 'איננו בכח אנושי'.
האדם אינו מסוגל לפעול בכוחו האנושי את אותו אור גדול שמאיר ממעשה המצוה שעושה.
האדם פועל מעשה גשמי בכוחותיו שלו, והקב"ה פועל במעשיו שיתהוו לאור גדול.
"מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה",
"מדליק" - האדם פועל מכוחו
"שלהבת עולה מאליה" - השלהבת-האור הגדול מהמצוה הוא מכוחו של הקב"ה.
וממשיך בעל ה'שפת אמת' ואומר,שהדברים אינם אמורים רק בענינים רוחניים ,אלא בכל עניני העולם,אף הגשמיים.
הכל הוא רק מבורא עולם.
ו'חודש אדר', כך הוא ממשיך ואומר,ששיאו הוא בימי הפורים, ענינו הוא ההבנה והתפיסה שהכל הוא רק מכוחו של הקב"ה ובהשגחתו הבלעדית.
ומסיים ה'שפת אמת' במימרא ,
"אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון,
הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר,שנאמר
אדיר במרום ה' "
"יטע בהם אדר",מסביר בעל ה'שפת אמת', מלשון חודש אדר.
ההבנה שהכל הוא רק מאת ה יתברך, זה עצמו מקור הישועה וההצלחה.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
