"לְהַרְגִּישׁ חֵלֶק": פרשת במדבר \ הרב אריאל שחר

מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר סיני ולא בארץ ישראל או ביציאת מצרים.

הרצון הפנימי שלנו מתכסה ברצונות חיצוניים. אלו שמפזרים את דעת האדם ולא גורמים לו להתחבר לעצמו כמו הרצון הפנימי.

לעיתים בגלל ריבוי רצונות חיצוניים הסותרים זה את זה, אנו נהפכים ל'רסיסי אדם' כפי כמות הרצונות שלנו. הרצונות והגירויים החיצוניים מבלבלים את מהות האדם, ולכן לפעמים אנחנו נמצאים במקומות בו לא היינו רוצים להיות. 

כך קורה שה'אני' הפנימי שלנו אינו מוגדר וגם האדם בעצמו לא יכול להגדיר זאת,  

לעיתים האדם חושב כי תשוקה ורצון כזה או אחר ימלאו את הנפש גם בענין הרוחני, אך לאחר זמן מתגלה כי אין חיבור כלל בין האדם, הרצון, והמושא. ואז הרוח נשברת בקרבה. 

כדאי לאדם לדעת מי האני, ויפה שעה אחת קודם. עדיף כאן בעולם הזה, לא לגלות רק אחרי מאה ועשרים כי חיינו חיי שקר. ולקבל הלם ותדהמה בעולם הבא.

האני האמיתי יכול להגיע רק לאחר ביטול כלפי הקב"ה.  ביטול טוב ונכון, הוא לא ביטול שאומר: 'אני כלום' אלא ביטול שאומר: 'אני חלק'. חלק ממלכות ה' בעולם וחלק מכבוד ה'כאן בעולם הזה.

גם את קבלת התורה לא ניתן לקבל בלי כמיהה לתורה, הכיסופין לקבלת התורה, כבודה, לימודה, ומצוותיה. מחברים אותנו חיבור עמוק וכנה לכבוד התורה וחשיבות הנוכחות שלהן בחיינו. אין כמיהה אלא לאחר ביטול הרצונות האחרים.

רק במדבר יש כמיהה מוחלטת לקבלת התורה. המדבר הוא ארץ ציה ושממה, מקום ריק וחלול, בו האדם מתאווה ומשתוקק אל האני הפנימי האמיתי. ולכן רק במדבר עם ישראל זכה לקבל תורה.

לכן שורש המילה מדבר היא מלשון דיבור, דיבורה של הנפש מתגלית  בשעה בה רעשי הרקע כבים וכך יש זוך כמיהה וכיסופין אל הקדש. רק במקום שומם כמו מדבר, האקלים הגשמי והאנושי לא מסיח את הדעת ונותן לנו את היכולת לבחור נכון.

לכן דוד המלך זכה למלכות, רק בגלל שהוא הצליח לבטל את עצמו ביטול מוחלט כלפי הקב"ה כאשר אמר 'ואנכי תולעת ולא איש'. הביטול היה עם מטרה, דוד לא נשאר בביטול בלבד אלא הפך את ה'אני' לתפילה כאשר אמר 'ואני תפילה'. וכך הצליח להפוך את עצמו לחלק ממלכות ה'. ולזכות למלוכה.

מסיבה זו דוד המלך נולד ונפטר בשבועות, ללמדנו כיצד יש לגשת לקבלת התורה וכיצד תורת ישראל ומלכות הקב"ה תהפך לחלק מעצמנו.

רגע לפני קבלת התורה אנחנו צריכים להכין את עצמנו אליה ועליה. זה קורה רק אם אנחנו מתחברים לעצמנו, למהות הפנימית שלנו, לרצון האמיתי שלנו. הכמיהה לתורה מגלה או יותר נכון מחזקת ומגדילה את האני האמיתי שיש לכל אחד מאיתנו. ויתירה מכך, להיות האדם השלם.

ספירת העומר וחג השבועות, זה בדיוק הזמן להתחבר למי ולמה שאנחנו באמת. להיות אנחנו.