איך אפשר לצוות על מידת החמדה \ הרב אריאל שחר

מחשבת הפרשה: על דימוי עצמי ועל הגדרת האני של כל אדם

י' באב תשפ"ג, 28/07/23 04:58

א+

א-

בפרשת ואתחנן, התורה חוזרת שוב על עשרת הדברות בהם מופיע הציווי הנוסף של 'לא תחמוד'. איסור שלכאורה הוא אינו בר שליטה, כיצד ניתן לצוות אדם על רחשי הלב?

העולם הפנימי וה'אני' של כל אדם מורכב בעיקר מהתדמית לה הוא זוכה מהסובבים והקרובים אליו. החברה קובעת לאדם את מעמדו ומאפייניו, מה שגורם לא פעם לטלטלות כאלו ואחרות ולדימוי עצמי נמוך.

שתי תשובות בדבר, פסיכולוגית ויהודית:

הפתרון לפי תורת הפסיכולוגיה, שהגדרת 'אני' צריך להיות בעל ערך עצמי נבדל, כזה שהוא פנימי, לא קשור לאנשים שסביב האדם. על האדם להיות שלם עם עצמו ובחירותיו ללא כל קשר לחברה סביבו.

היהדות עולה שלב וטוענת כי נוכחות האל בין האדם לעצמו היא גדולה לאין ערוך מתחושת האני המדומה. ולכן אין צורך בהגדרת האני, זה לא אומר שהאדם בטל לאנשים אחרים, אבל אם האדם מלא ביראת שמית זכה הוא לא נתעסק מי אני ומה יש לי בבעלותי.

הגילוי האלוקי בחיי האדם ממלא תוכן וערך במקום תוכן האני, מי שהמחשבה שלו עסוקה ביראת ואהבת ה' לא מתעסק בשאלת האגו והמקום שלו בעולם הזה. הוא לא צריך להגדיר את האני שלו. אצלו, האני הוא חלק אלוה ממעל.

אגב, זהו גם שורש הבעיה של בר קמצא מיודענו מתשעה באב, שהפגיעה של בעל השמחה פגעה באגו וב'אני' שלו, ולכן פעל כנקמה לחורבן בית המקדש, מה שמעיד על חוסר נוכחות השכינה באותה תקופה ועל החורבן הרוחני שקדם לחורבן הבית הפיזי.

מצוות התורה הם ציווי על דרך חיים ולא רק על מעשים טכניים. ב'לא תחמוד' התורה מלמדת אותנו כי מדת החמדה נמצאת אצל מי שהאנוכיות חיה בו ולכן הוא מחפש להגדיל את האני שלו בריבוי נכסים ובחמדה להכניס מרעהו לעצמו.

מצוות התורה הם ציווי על דרך חיים ולא רק על מעשים טכניים מעשיים:

ב'לא תחמוד' התורה מלמדת אותנו כי מדת החמדה נמצאת אצל מי שהאנוכיות חיה בו ולכן הוא מחפש להגדיל את האני שלו בריבוי נכסים ובחמדה להכניס מרעהו לעצמו.

לכן עיקר עבודתנו הרוחנית היא 'עשה טוב' וכך אנו סרים מרע, כי אין לנו זמן ואנרגיה להיות שם. אנחנו לא מתעסקים עם מה שיש לי ומה שאין לי, אלא כיצד להנכיח גילוי שכינה בעולם וכך לעשות את העולם טוב יותר.

אם לאדם יש מקום לחמוד חפצי חברו הרי שלבו ריק ממחשבות טובות, אם האדם חומד דברי חומר סימן שחסר לו תשוקה לחיי רוח ואין מקום ליראת ואהבת ה'.

אם לאדם יש מקום לחמוד חפצי חברו, הרי שלבו ריק ממחשבות טובות. אם האדם חומד דברי חומר סימן שחסר לו תשוקה לחיי רוח ואין מקום ליראת ואהבת ה'.

'הבור ריק אין בן מים אבל נחשים ועקרבים יש בו' נאמר אצל בפרשת מכירת יוסף, אך מרמז על מחשבות האדם. אם הלב ריק מדברי תורה הרי שמחשבות שליליות יהיו בו.

תמיד טוב להתעסק בטוב, גם כאשר הרוע מנסה לאתגר מן הצד בשאלה ובהגדרת האני וכמות נכסיו.

דיבר לא תחמוד מלמד אותנו, להנכיח ערכים ומדות טובות בקרבנו ולא להתעסק בשאלת האני.

שבת שלום ומבורך.