[audio mp3="https://www.emess.co.il/wp-content/uploads/2023/08/אפשטיין.mp3"][/audio]
אנחנו נמצאים בפתחו של חודש אלול.
החודש שבו נשמעות תקיעות השופר שמזרזות אותנו להתכונן לראש השנה.
זהו החודש שבו לימדונו חז"ל את מעלת התשובה.
לכן כשעברתי על פרשת השבוע הוקשתה לי השאלה הבאה.
בפרשת השבוע אומרת התורה :
"ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו..".
רש"י במקום מביא את דעת רבי יוסי הגלילי שמבאר שהמדובר הוא במי שירא מעבירות שבידו.
עוד באתר:
השוטרים מכריזים אל מול העם שיוצא למלחמה שמי שירא מעבירות שבידו ילך וישב לביתו.
מדוע ??
מדוע השוטרים מכריזים שמי שירא מעבירות שבידו יחזור לביתו,
מדוע שיחזור לביתו ? הרי הוא יכול לחזור בתשובה.
שיעמדו השוטרים ויכריזו שמי שירא מעבירות שבידו שיחזור בתשובה ??
בשבוע שעבר פגשתי תלמיד שלמד אצלי לפני למעלה מעשר שנים.
במהלך השיחה שאלתי אותו שאלה שאני שואל מידי פעם כשאני פוגש תלמיד מהעבר.
מהי החויה החזקה ביותר שלך מהשנים בישיבה?
מה לדעתך פעל עליך את הרושם החזק ביותר ??
והוא ענה , 'ראש השנה בצפת'.
'עד היום', כך הוא המשיך, 'ראש השנה הם הימים שאני מתחבר אליהם בשמחה וברצון,
אומנם כבר לא בצפת...אבל החויה,הטעם..עדיין קיימים'.
האמת...זו לא פעם הראשונה שאני שומע את אותה התשובה.
שמעתי אותה מספר פעמים אף מאחרים.
מידי שנה בחודש אלול הייתי נוסע מספר פעמים לעיר העתיקה בצפת, כדי לחפש דירות נופש/ צימרים לראש השנה, שיספקו מקום ללינה ולסעודות החג לכל הבחורים.
יזכר לטוב הגבאי של בית המדרש טאלנא שהעמיד לרשותנו את בית הכנסת העתיק של החסידות.
שם באותו בית המדרש התקיים המניין של הישיבה.
זה היה מבצע לוגיסטי לא פשוט, שהיו שותפים לו כל הבחורים.
לארגן את התפילות, מקומות הלינה, האוכל ועוד.
הרעיון שעמד מאחרי "ראש השנה בצפת" הוא ההבנה שכדי שהבחורים יוכלו להתחבר לעוצמה של ראש השנה,לתפילות,
כדי שיוכלו לראות את המתנה הגדולה שטמונה בראש השנה
אני חייב לנטרל להם את הפחד והחרדות.
הפחד והיראה יכולים להיות מנוע של צמיחה ועשיה, אך לעיתים במצבים מסוימים הפחד והיראה גורמים לשיתוק או לבריחה.
הם לעיתים מסוגלים לעורר ולאושש את התחושות של 'אני לא מסוגל', 'אני ודאי לא אצליח', 'אין לי סיכוי'.
המקום, האוירה,נטרלו את תחושת הפחד- את הרצון לברוח.
כי בצימר מקבלים "מתנות".
ההבנה הזאת.. כבר מוזכרת בפרשת השבוע.
כשהכהן ניגש לדבר אל העם לפני המלחמה,
"ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם".
על האריכות בפסוק כותב רש"י:
"ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים......ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול".
השופר עלול גם להבריח את האדם.
קולו של השופר בחודש אלול שתפקידו להקים אותנו ולפעול בנו את העשיה וההתקדמות,
אותו קול בדיוק יכול לגרום לפחד ומנוסה.
הפרשנות לגבי קולו של השופר, התחושות שאותו קול מעורר בנו, תלויה ב"קולות" שקיימים אצלנו בפנים.
קולות של מסוגלות אל מול קולות של תבוסתנות.
קולות של ערך עצמי אל מול קולות כישלון.
קולות של לקיחת אחריות אל מול קולות של ביקורת הרסנית.
"ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה..."
' אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד,כדאי אתם שיושיע אתכם' (רש"י ע"פ המבואר בגמרא).
הכהן אומר לעם שדי להם בזכות של קריאת שמע כדי לנצח במלחמה,ובכ"ז עדיין השוטרים מכריזים:
"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו..".
גם לאחר הבטחת הכהן עדיין ימצא מי שהיראה קנתה שביתה בליבו.
יהיה מי שקולות השופר של האויב יבריחו אותו למרות הבטחת הכהן.
זוכרים את השאלה איתה פתחנו ??
מדוע שישוב לביתו ? מדוע שלא יכריזו השוטרים שיעשה תשובה וישאר ??
התשובה היא,כי זה לא יעזור.
מי שהפחד שוכן בליבו כך שהבטחת הכהן לא מועילה לו,ספק אם תועיל לו הקריאה לחזור בתשובה ולהישאר,
הוא רק רוצה לברוח.
"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו..".
התיקון של אותו אחד הוא לשוב "לביתו",
לשוב אל מה שמזוהה עם המילה "בית".
יחזק הוא אצלו את הביטחון והרגשת האמון בעצמו.
ישוב "לביתו" -אל המקום הרגוע השלו והמוגן.
חודש אלול הוא מתנה.
חודש אלול הוא חיבוק של הקב"ה.
אל ההרגשה הזאת צריך להתחבר.
חודש טוב ושבת שלום.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
