בית המשפט העליון הוציא הבוקר (חמישי) צו על תנאי בעתירות לכינוס הוועדה לבחירת שופטים. בעתירות מתבקש בית המשפט להורות לשר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה במיידי, נוכח דחייתו את כינוסה זה מספר חודשים והודעותיו הפומביות שאין בכוונתו לכנס אותה בזמן הקרוב בשל הרכבה הנוכחי שמעניק יתרון למערכת המשפט ולשמאל.
המשמעות של הצו היא שכעת בית המשפט נוטה לקבל את עמדת העותרים והמשיבים לעתירה הם אלו שיצטרכו לנמק תחילה בפתח הדיון בבית המשפט, מדוע לא יתקבלו העתירות.
עוד באתר:
בעמותת הימין אם תרצו הגיבו: "נמשכת הצביעות הבלתי נתפסת של בית המשפט העליון. בשנת 2005 נמנעה שרת המשפטים ציפי לבני מלכנס את הועדה במשך חודשים רבים ואף שופט לא העז להוציא נגדה צו על תנאי. כעת כשמדובר בשר המייצג את המחנה הלאומי, שופטי בג"ץ מתערבים בעבודת הרשות המבצעת ורומסים כל זכר לדמוקרטיה. העם לא ישתוק מול רמיסתו. לא ייתכן שלרוב העם לא יהיה ייצוג הולם בבית המשפט. הדיקטטורה של בג"ץ חייבת להסתיים, לא נסכים להיות רפובליקת בננות".
אתמול הגיש שר המשפטים לוין את תגובתו לעתירות וטען כי: "המחוקק העניק לשר המשפטים את הסמכות לקבוע מתי תכונס הוועדה לבחירת שופטים, אל לו לבית המשפט להתערב בסוגיה זו".
"ממשלת ישראל ושר המשפטים סוברים כי הימים הללו, בהם קיים ניסיון לקיום דיאלוג חברתי-פוליטי-חוקתי מעמיק, הם הרי גורל. קשה להפריז בחשיבותם ההיסטורית. מתוך תחושת אחריות גדולה, תוך הפעלת שיקול הדעת הרחב שבסמכותו, החליט שר המשפטים כי השיקול של אפשרות הגעה למתווה שיקבל הסכמה ציבורית רחבה הינו השיקול המהותי ביותר שיש לשקול בימים כבדי משקל אלו. מהטעם הזה, ומתוך תקווה – שיש עימה עשייה מרובה ורציפה גם כיום – שהמשא ומתן יישא פרי, החליטו שר המשפטים והממשלה להימנע עד כה מקידום הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים על מנת לאפשר משא ומתן אמיתי וכנה ביחס להצעת חוק זו", נכתב בתשובה.
"עמדת הממשלה היא כי המחוקק העניק לשר המשפטים את הסמכות לקבוע את מועד כינוס הוועדה, על מנת שהוא ישקול שיקולים רחבים, ואל לו לבית המשפט להתערב בסוגיה זו. סמכותו של השר להפעיל את שיקול דעתו ולהחליט מתי ראוי לכנס את הוועדה הינו חלק מהותי מההסדר החוקתי שקבעה הכנסת בכובעה כרשות מכוננת. ההסדר החוקתי קבע איזונים בהרכב הוועדה, כחלק מהותי מעיקרון הפרדת הרשויות. כך, כגורם מאזן לרוב המובנה של המשפטנים בתוך הרכב הוועדה, בחרה הכנסת בכובעה כרשות מכוננת להסמיך דווקא את שר המשפטים ליו"ר הועדה, כנציג הרשות המבצעת.
"כן החליט שר המשפטים – תוך הפעלת שיקול הדעת הרחב שבסמכותו, מאותו השיקול ממש, שלא לכנס את הוועדה במתכונתה הנוכחית, על מנת לאפשר הגעה להסכמה רחבה ביחס להרכב הוועדה לבחירת שופטים.
"קיימים תקדימים לזמנים ארוכים בהם לא כונסה הוועדה לבחירת שופטים. זאת ועוד, בשנת 2008 אישרר בית המשפט את סמכותו המלאה של שר המשפטים לכינוס הועדה, כאשר השופטים חברי הוועדה הם אלו שרצו להימנע מכינוס הועדה. השר כיבד את הרשות השופטת ולא כינס את הוועדה חרף סמכותו, ואין כל ספק שבית המשפט כיום יכבד את החלטת השר כאשר המצב הפוך וחברי הוועדה מהרשות המחוקקת מבקשים שלא לכנס את הוועדה.
"הלכה למעשה, עניינן של העתירות, איננו אלא דרישתם של העותרים מבית המשפט להכריע בסוגיה ציבורית-חברתית-פוליטית. עמדת הממשלה היא כי על בית המשפט להוציא הכרעה חד משמעית כי השר פועל במסגרת סמכותו ושיקול דעתו, וסמכות זו תכובד.
"כינוס הוועדה לבחירת שופטים אינה התכלית. תכלית החוק הינה מינוי שופטים. לאחר ששקל השר את הדברים לעומקם, החליט השר כי כינוס הוועדה כעת (יהא הרכבה אשר יהא), לא יגשים את תכלית החוק ולא יביא למינוי שופטים כעת. ההפך, כינוס הוועדה כעת, חרף המחלוקות העמוקות בעם, ותוך כדי שמתנהל מו"מ על עניין זה בדיוק, יחטיא את המטרה וידחה את מועד מיני השופטים זמן רב".
