באחד מסיוריו היומיים של בן המלך בארמון, הוא החל להיכנס בקביעות למטבח המלכותי ועזר לטבח ולמשרתי הארמון בבישול המאכלים. אביו-המלך ששמע זאת כעס עד מאד. אבל הבן לא הבין על מה ולמה הכעס: וכי גנבתי או עשיתי דבר פשע. להפך, עזרתי במטבח... עשיתי משהו טוב, היכן הבעיה.
ענה לו המלך אתה נסיך-בן מלך, זה לא התפקיד שלך, אתה מתעסק עם דברים טפלים. אתה צריך לדעת את התפקיד החשוב שלך בארמון המלוכה ולפעול לפיו. בן המלך לא עושה תפקיד של משרת.
בימי הדין אנו נבחנים על מימוש התפקיד שלנו. לכל אדם יש כוחות המיוחדים רק לו, וכל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו, מה הכוחות שלי ומה השליחות שהקב"ה רוצה שאני יעשה בזה העולם. מה התפקיד המיוחד המוטל עלי באופן אישי.
עוד באתר:
לכן בתפילות ראש השנה אנחנו מדגישים בברכת זיכרונות: כי זכר כל היצור לפניך בא, 'מעשה איש ופקודתו'. מלשון תפקיד, כלומר הקב"ה בוחן ובודק האם עשינו את התפקיד המיוחד רק לנו ואת הדברים שהוא ייעד לנו. על זה הדין.
התפקיד הוא החל מהדברים הקטנים בחיי היום יום עד הדברים הגדולים של הסיפור הגדול שלנו. בימי הדין בוחנים אותנו משמים כמה אנחנו ממלאים את התפקיד שלנו נאמנה: כבני אדם, כיהודים שומרי מצוות, כלומדי תורה. כבני משפחה או כדמות במקום העבודה כמה אנחנו מצליחים לקדש שם שמים בהליכותינו.
אגב, את לשון השליחות מצינו בלשון הפסוק שנאמר על יוסף הצדיק: 'שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף'. כל מכירת יוסף הייתה שליחות להכין את אדמת מצרים לעם ישראל שיבוא לגור שם. יוסף ידע כי הוא בשליחות ולכן פעל מכוחה ומידיעתה.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה אנחנו ממלאים את השליחות שלנו לא רק בקיום התורה והמצוות ובבין אדם לחברו, אלא גם באישיות שלנו:
בדיוק לכן אומר הרמב"ם כי צריך לעשות תשובה גם על מידות רעות וערכים הגם שאינן מעשי עבירה בפועל.
אם נקבל על עצמנו את שלמות המעשים לעשות כל דבר בשלמות ולסיים כל מצווה שאנחנו מתחילים, זהו דבר שיעיד על תחושת האחריות והשליחות בתפקיד שאנחנו פועלים למענו ובשמו.
גמר חתימה טובה.
