שתי דמויות לאדם \ הרב אריאל שחר

מקום של כבוד בתפילת יום הכיפורים הוא 'סדר העבודה' של הכהן גדול ביום כיפורים, בו אנחנו מאריכים מאד בעבודת שני השעירים: הגורל, הזאת דמו של השעיר לה', , הווידוי על ראש עיר המשתלח, הליכת השעיר לעזאזל להר ושילוחו משם, תופסים מקום של כבוד כחלק מסדר התפילה, מדוע, מה יש בשעיר לה' ובשעיר לעזאזאל שכה משמעותי גם לעבודת התשובה שלנו גם בזמן שאין בית המקדש קיים?

בעלי המחשבה מבארים כי התשובה היא איננה רק על העבירות, המעשים היבשים, התשובה היא על הרצון לעשיית החטא, החטא כשלעצמו הוא אכן חמור, אך יתירה מכך חמור הרצון לעשיית החטא, הרצון להמרות את פי ה', על כך עיקר התשובה ביום הכיפורים.

לכל אדם יש את הרצונות והמעשים שהוא מרגיש כי הם אינם מאפיינים את אישיותו וכי הוא מעוניין להוציא אותם מחייו. רגשות של: "אני לא שם", "הלוואי ולא הייתי עושה את זה", "הגבתי בצורה לא נכונה", "זה לא אני" נוכחים בחיינו וביום הקדוש אנחנו יכולים להשאיל אותם מעלינו אם נתבונן על שני השעירים.

עוד באתר:

יד קלה על ההדק

עדויות: "המשיך לירות גם אחרי שזיהה את הפצוע כיהודי"

אבי יעקב

דיווח

שינוי: העסקאות החלקיות זזות הצידה, זה מה שעל הפרק

שמעון כץ

צפו בדברים

מרן לאברכים: "מתחילים לזלזל במנהגים ונהיים רפורמים"

נתי קאליש

בית נאמן?

"זהו, זה נגמר, היום מתגרשים" | צפו

הרב אריה אטינגר

השעירים שווים ב'קול מראה קומה ודמים', הדמיון בין שני השעירים מסמל את מעשיו השונים של האדם בהתגלמות שתי רצונות, הרצון הטוב והרצון הרע, בדמות של אדם אחד, שני שעירים-שני רצונות, אך הדמיון ביניהם מסמל את שתי הרצונות והמעשים בדמות אדם אחד.

במשך השנה כולה כל הרצונות התשוקות והמאווים שלנו הסותרים זה את זה, הופכים אותנו לרסיסי אדם, השאיפה לעשות את רצון ה' נסתרת לעיתים על ידי תאוות ומעשים שונים, האדם אינו יציב במעשיו ובדעותיו, כך פעם בשנה ניתן לאדם הזדמנות לקבוע מהו הרצון האמתי, 'ביום כיפור יכול כל יהודי לקבוע 'מי אני' מה הרצון שלי, להיכן אני שואף ומה אני מעוניין שייצג את דמותי.

בשפה של בעלי המוסר נקראת התשובה 'עקירת הרצון מלמפרע' כלומר האדם עוקר את הרצון לחטוא, האדם פועל בנפשו ומגלה בדעתו כי הרצון שקדם לעשיית העבירה הוא רצון חיצוני שהוא אינו מעוניין בקיומו.

ביום הכיפורים הקב"ה נותן לנו הזדמנות להשיל מעלינו את הרצונות הרעים ולהעמיסם על השעיר לעזאזל, זה שנשלח אל ארץ גזירה ואיננו מעוניינים בקיומם כפי שאיננו מעוניינים ברצונות ובמעשים הרעים, אותם פיתה אותנו היצר הרע במשך השנה כולה.

לעומת זאת השעיר לה' שמסמל את המצוות והמעשים הטובים של האדם שוחטים בבית המקדש ומזים את דמו בנקודה הכי קדושה שיש בקדש הקדשים, לשם מגיע הרצון הפנימי העמוק של האדם ולשם כל יהודי רוצה להיות מחובר בעבותות של אהבה.

כך הקב"ה נותן לנו הזדמנות פעם בשנה לקבוע ולהסיק מסקנה ברורה מה הם תהליכי הנפש ולהיכן אנו מעונניים לנווט אותם.

זוהי גם תפילת 'כל נדרי' הנאמרת בהתרגשות וברוממות בליל התקדש הלילה הכי קדוש בשנה. ה'נדר' מסמל את כח ה'רצון' את תשוקות הנפש, את החיבור למעשים הטובים או הרעים, כך בכל נדרי אנו מתירים את הנדרים-רצונות למעשים שאינם רצויים לפני הקב"ה.

בתפילת יום הכיפורים באמירת סדר העבודה נפעל ונעקור את הרצונות והמעשים שאינם רצויים מקרב נפשו, את העבירות, את אותם רגעים שמקטינים אותנו להיות חומריים וגשמיים יותר, נשליך אותך על השעיר לעזאזאל וננתק אותם מנפשנו. לעומת זאת את המעשים הטובים את המצוות שאנו כב מזדהים אתם, את רגעי התעלות הרוחנית שנגרמו לנו על ידי קיום התורה, ניצור בנפשנו ויגיע דמם' לפני ה' יתברך. כי מזה באמת מי שאנחנו.

שנזכה  לראות את עבודת שני השעירים בידי כהן גדול בבית המקדש במהרה בימינו, ונצליח לגלות את הרצון הפנימי שלנו, זה המתגלה פעם בשנה, ביום הכיפורים.

גמר חתימה טובה.