הרבה צורות לרוע, הוא פושט ולובש צורות חדשים לבקרים, יתירה מכך הרוע הצרוף והמשמעותי ביותר זהו הרוע שמסתתר אחר מחיצות הטוב ומשם יורה את חיציו, לעיתים גם בשם הטוב.
המוסריות המזוייפת איננה רק בעיה שאין בה שום מוסר רחמנות וצדק, אלא שהיא בעצמה אכזריות ורוע צרוף ללא שום נקודה של טוב ורחמים. הזיוף הוא בעצמו רוע.
ביהדות יש גבולות ומידות אמה מוגדרים מהו טוב ומהו רע, לא יכול להתחפש ולהתלבש בטוב ולהפך. יתירה מכך חלק מתפקידו של הטוב הוא להלחם ברוע,
עוד באתר:
אברהם אבינו המסמל את מידת החסד והרחמים היה צריך לצאת לקרב ולמלחמה למרות שהוא בא ממידת החסד, כל זאת בשביל לבער את הרוע מן העולם, ולשחרר את לוט שנתפס כשבוי מלחמה בשם הרוע, אברהם אבינו ידע להבחין בין הטוב האמיתי לטוב המזויף, הוא ידע איך וכיצד עליו לפעול.
בדיוק מסיבה אברהם אבינו סירב בכל תוקף 'לקבל מתנות' ודברים טובים ממלך סדום. אברהם אבינו אמר למלך סדום הרימותי ידי לאל עליון אם אקח מחוט ועד שרוך נעל. אברהם אבינו סירב לקחת משהו קטן שמא תדבק בו מידת האכזריות. כן כל רשר עם הקוע גם לקבל ממנו משהו טוב זהו רוע.
מצוות מחיית זרע עמלק (שאנו לא ידועים כיום מי הוא ועלינו למחות אותו מלבנו) היא גם אם מדובר באנשים שנראים טובים בגלל שהרוע הוא נסתר וחבוי, הראיה החיצונית שלנו איננה ראיה שיודעת להבחין בין טוב לרע, לעיתים נדמה לנו על הרע כאילו הוא טוב ועל הטוב כאילו הוא רע.
גלות ישמעאל היא גלות שחלקה הקשה הוא הזיוף שבה, הם כביכול אנשים מאמינים אך בשם האמונה זורעים הרס וחורבן, הם כביכול אנשים עם דת אך זאת משמשת להם אך ורק לליבוי יצרים אפלים בחסות ובשם הדת שלהם.
כדי לשמור על הטוב צריך להילחם ברוע, המודעות השכלית לטוב השלם משפיע על אומץ וטהרת הלב.
נכתב על פי משנתו של ה"בת עין" לפרשת לך לך.
"… וכשראה מלך סדום כי נכנע מכל וכל, אמר לאברהם על כל פנים הרכוש קח לך, בכדי שיהנה מאותה מדת אכזריות, ואפשר יודבק קצת בו. וע"ז נשבע אברהם ואמר, הרימותי ידי לא"ל עליון, ר"ל שהרים את עצמו לבחינת א"ל בחינת חס"ד (זח"ג ל:), ועל כן אי אפשי ליקח מכל הרכוש כלום מחוט ועד שרוך נעל וגו', בכדי שלא יהנה כלל מאותה בחינה."
