כשיעקב אבינו יוצא מבאר שבע בדרך לחרן מספרת התורה,
"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא".
יעקב אבינו מסדר שורה של אבנים סביב ראשו מפני שירא מחיות רעות.
באותו הלילה,
"ויחלום והנה סלם מצב ארצה…והנה ה ניצב עליו ויאמר אני ה אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק…והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה…."
הקב"ה מבשר לו שהוא הממשיך של העם היהודי וממנו יצאו כולם.
כשמקיץ יעקב אבינו מאותו מחזה אלוקי,
"וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אתה מצבה…".
התורה מדגישה שיעקב אבינו לוקח את אותם אבנים ששם מראשותיו ( שבנתיים נהפכו לאבן אחת),
ועם אותה האבן הוא מקים מצבה לעדות על אותו מחזה אלוקי.
עוד באתר:
והשאלה היא מדוע ?
מדוע חשוב להקים את אותה מצבה דוקא עם אותה האבן שקודם לכן הניח אותה להגנה ושמירה סביב ראשו ??
ושאלה נוספת.
בסוף הפרשה הקודמת,רבקה שולחת את יעקב לחרן מפני זעמו של עשיו,
"…ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך,ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה".
מיד אח"כ פונה רבקה אל יצחק,
"ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים"
ויצחק כפי שמעידה התורה שומע לדברי רבקה,
"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען,קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך".
מדוע דוקא כעת רבקה פונה ליצחק בנוגע לנשואי יעקב ??
הרי הסיבה שהיא רוצה שיעקב ילך לחרן זה מפני החשש מנקמתו של עשיו,
מדוע דוקא עכשיו זו העת לערב סיבה נוספת??
ויקטור פרנקל מייסד שיטת הלוגותרפיה,שיטה טיפולית המתמקדת ב"חיפוש משמעות",
פיתח את הגישה לאחר ששרד מחנות ריכוז בתקופת השואה.
ניסיונו וחוויותיו מפורטים בספרו “האדם מחפש משמעות”
שם פרנקל מספר בין השאר כיצד כשהובא לאושוויץ, לקחו ממנו את כתב היד שהכיל את כל עבודתו המדעית, עבודת חייו, והשליכוה לתוך מדורת האש.
ברגע זה נדמה היה לו שאישיותו נמחקת קורסת לגמרי ונשברת לרסיסים.
הרגשה זו התחזקה אחר שיצאו מן ה"מקלחת" אחרי התספורת והחיטוי, כשכולם נראו מגולחים ושבורים.
לאחר מכן,ממשיך פרנקל ומספר,כשקיבל את בגדי האסיר שלו, הוא הכניס את ידו לכיס הבגד ומצא שם פיסת נייר, ירושה מבעליו הקודמים של הבגד.
פיסת הנייר הייתה דף מסידור, עליה היה כתוב הפסוק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
באותו רגע,כך הוא אמר, חזרה הרגשת האישיות שלו למקומה…
כשקיימת משמעות,כשהאדם מוצא/בוחר במשמעות,אזי גם הסבל והצער יש בהם טעם.
מה שהיוה סיבה לשקיעה אל תהומות הייאוש,יכול להתהפך ולהתהוות לתקוה ולחיים של תקומה.
פרנקל האמין כי קיים בכל אחד ניצוץ של חיפוש אחר משמעות.
רבקה אכן שולחת את יעקב לחרן מפני החשש מנקמתו של עשיו.
אבל…אם כך יראה מסעו של יעקב אל חרן,מסע של אדם רדוף מפני אחיו,
מסע של צער וחרדה,
מה יהיה עליו ?
לכך היא פונה אל יצחק, רבקה רוצה ליצוק משמעות של ממש בהליכתו של יעקב לחרן.
יעקב ילך לחרן כדי להקים את עתידו,כדי להעמיד את עם ישראל.
יעקב יוצא לחרן כששתי תנועות נפשיות משמשות בליבו בעירבוביא.
האחת צער וכאב על שנאלץ לעזוב את בית אביו ולברוח מפני שנאתו של אחיו יצחק,
והשניה שמחה וצפיה על הליכתו לעבר עתידו.
הוא הולך לקראת השלב הבא של התהותו של העם היהודי,כשהוא נבחר להיות הממשיך.
"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא".
באותה העת אותם האבנים מסמלים את בדידותו של יעקב,את צערו על שנאלץ לעזוב את בית אביו.
הוא לוקח את האבנים כדי שיספקו לו מחסה בלילה מפני חיות רעות.
אבל מיד לאחמ"כ כאשר הקב"ה מבשר לו בפעם הראשונה,
"..והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה…."
הקב"ה מבשר לו שהוא הממשיך של העם היהודי וממנו יצאו כולם.
הקב"ה מכריע כדברי יצחק אביו.
הקב"ה מלבה את ניצוץ המשמעות בליבו של יעקב.
מיד אותה האבן שסימנה את הבדידות והפחד,
היא עצמה הופכת לסמל של אמונה ובטחון.
אותה הדרך שהיא בריחה מעשיו מקבלת משמעות של יצירת עתיד עם ישראל כולו.
מהרגע שניתנה משמעות לאותו מסע,
אזי אותם כאבים ופחדים נהפכו הם עצמם לתקוה ותקומה.
זאת הסיבה כי חשוב היה להקים את אותה מצבה דוקא עם אותה האבן שקודם לכן הניח אותה להגנה ושמירה סביב ראשו.
טוב…אם הגעתם עד לכאן, אז עוד דבר נוסף.
ב"ה איננו צריכים לחפש בכיסים כדי למצוא את המילים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
זה זמין לנו בכל סדור.
צריך לנסות לקחת את הצער והכאב ולהפוך אותם לתקוה ותקומה.
להצית בקרבנו את ניצוץ המשמעות – להתחבר למשמעות של עצם קיומנו ,היותנו עם ישראל.
כי כשיש משמעות ופשר אזי יש גם תקוה ותקומה.
שבת שלום.
אפרים אפשטיין
