"דע את מקומך" הרב אריאל שחר

שתי כוחות ליצר: הראשון הוא הפחתת הערכה עצמית והקטנת הקומה הרוחנית של האדם, והשני הוא ההפך המנוגד, הערכה עצמית מוגברת שמתלבשת על מידת הגאווה, כזאת ששמה את האדם במקום לא לו באופן קיצוני.

היצר לעיתים מצליח לשחק במחוג הבטחון העצמי, זאת משום שלאדם קשה להכיר את עצמו, לפעמים האדם מקשיב לכוחות שמקטינים אותו אלו שלא נותנים לאדם להכיר בערך עצמו. ולפעמים בדיוק להפך האדם חושב שהוא בדרגה עליונה אך ההפך הוא הנכון.

בפרשת ויצא אנו למדים על הערכה עצמית נכונה למקום שלך:

עוד באתר:

שומר עמו ישראל לעד

לקראת לילה נפיץ במיוחד? השמועות והבהרת דובר צה"ל

קובי פינקלר ושלמה ריזל

שמחת בית תוא"י

הזמר סירב, הכלה התעקשה, והחתונה הועברה לגבעת זאב

נתי קאליש

תיעוד מלמעלה

10 ספינות מוקשים הושמדו • נתניהו במסר לאיראניים

יוני שניידר

פעולה מדויקת

צפו: כך נבלם השיגור מאיראן ברגע האחרון

קובי פינקלר

הפסוק מדגיש "מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו". המלאכים היו רגילים לראות את זיו פניו של יעקב אבינו תחת כסא הכבוד, וכעת הם רואים את פני יעקב שוב על האדמה בעולם הזה, הם לא ידעו היכן הם ולכן עלו וירדו שוב ושוב: 'עולים ויורדים בו'

גם יעקב אבינו לא ידע כי דמותו והוא עצמו חשובים כל כך ועל כן אמר 'ואנכי לא ידעתי'. לא ידעתי את החשיבות הרוחנית שהקב"ה מייחס אלי בהשמת דמותי בכסא הכבוד וכעת  משמים גילו לו זאת.

לבן הארמי נהג בדיוק להפך בגאווה ובהערכה עצמית מוגזמת, הוא רמה את עצמו בשביל להיות במקום הלא נכון:

לבן הארמי  ניסה לייחס לעצמו חשיבות שאין לו שום קשר אליה, לבן בקש להיות מאבות האומה היהודית וממייסדיה ועל כן אמר: 'הבנים בני והבנות בנותי' לבן הארמי בקש להיות הרקע של עם ישראל כפי האבות הקדושים ועל כן נקרא שמו לבן כמו הרקע הלבן שבספר תורה, עליו נכתבים אותיות ספר התורה אש שחורה על גבי אש לבנה.

לכן בהגדה של פסח לבן 'זוכה' למקום של כבוד, 'לבן בקש לעקור את הכל' 'ארמי אובד אבי' משום שנכנס למקום שלא שייך לו, ייצרי השליטה של מארח או סתם אדם שתופס בעלות ושליטה, מסוכנים לעם היהודי שנשאר תמיד 'בדד עין יעקב'.

הצלחת וניצחון יעקב אבינו, בהקמת גלעד-גבול דרכו אסור ללבן הארמי לעבור. הגבול עוצר את לבן לשייך את עצמו לאומה היהודית ולזרעה.

כפי שמסיבה זו אמותינו היו עקרות, בשביל לעצור את הייחוס מלבן ושאר בני משפחה ולפתוח ספר ייחוסין חדש' ויפתח ה' את רחמה' נאמר על כל אחת מאמותינו הקדושות.

יעקב אבינו מרוב ענווה לא ידע את חשיבותו ומשמים נתנו לו כח וגילו לו זאת, רגע לפני הניסיונות וההתמודדות בבית ללבן הארמי. זאת משום שככל שהאדם מכיר בערך העצמי הגבוה, הסמכות הפנימית מתחזקת ונותנת כוח ויכולת התמודדות.

הפסוק במשלי מתמצת זאת במשפט אחד: 'גם בלא דעת – נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא' (משלי יט) כאשר לאדם אין מספיק דעת ויכולת להתמודד עם דבר גדול ובכל זאת האדם מכניס את עצמו לאתגר, בריצת רגלים אימפולסיבית ובכוח פיזי, הנפש סובלת. לא טוב לה לנפש להיות במקומות שאינם שייכים לה.

דעת. נפש. ורגלים-(הכוח הפיזי) הם שילוב של כל כוחות החיים בכל חיינו, לא לקחת את עצמנו אל הקצה גם שיש לנו כוח בתחום אחד, בשביל שמעשה קיצון מכוח אחד לא יפגע במשנהו.

יעקב אבינו היה צריך לדעת את ערך עצמו בשביל שיהיה לו כוח להילחם בלבן, וכך להקים בטהרה ולהיות מייסד האומה היהודית ובחיר אבותיה.

ולסיום רבי ישראל מסלנטר אמר: אבוי לו לאדם שלא מכיר את חסרונותיו ויותר אבוי לו לאדם שלא מכיר את מעלותיו.

שבת שלום ומבורך.