"הדת ומאמיניה" | הרב אריאל שחר

בפרשתנו, מגיעה עם ישראל לפסגת חייו: מתן תורה. דווקא בפרשה רוחנית כל כך, למענה פרשו ישראל והתקדשו במשך שלושת ימים מוזכר ענין האכילה: "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוקים" מה התורה מדגישה לנו באכילת יתרו, וכי חשבנו, שיתרו שהלך ימים רבים, לא אכל בבואו למצרים?

ביהדות, האכילה והמזון, מקבלים התייחסות רוחנית:

האר"י הקדוש מבאר, כי האדם יונק את חיותו, מתוך החלק הרוחני שיש במזון. באכילה, יש לנו את היכולת לחבר בין הכוח הגופני, לאנרגיה רוחנית של האוכל, זהו העבודה הרוחנית שלנו באכילה. ההבנה, 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה', כמו גם האכילה בקדושה, נותנים לאדם את החלק הרוחני מהמאכל.

עוד באתר:

עדותו המצולמת

כך ניסה השב"כ לגייס את אפי פלדבאום כסוכן

גדי פוקס

איום המנהרות והקו הצהוב

צפו בראיון המיוחד: פרשנינו הצבאי בלב עזה הצה"לית

קובי פינקלר

יוצא דופן

מאזינים לזאנוויל: הרבי שלא תועד מעולם לצד ר' דוב

אליעזר חסיד

חוצפה שכזו

חטיבה חרדית? חיילים השתתפו בעצרת ו"יטופלו"

שמעון כץ

עירוי ומיזוג החומריות ברוחניות, יכולים להיות רק באכילה. ולכן ביהדות אנחנו לא עסוקים בפרישות וניתוק מהחומר אלא מקדשים את החומר. ליתר דיוק: העבודה הרוחנית שלנו היא עצם החיבור בין החומר והרוח, לדעת לחבר אותם נכונה.

בדיוק מסיבה זו 'קשים מזונותיו של אדם יותר מקריעת ים סוף', במזון האדם יש חלק רוחני מיוחד, ממנו חי האדם ויונק את נקודת חיותו. קשה לחבר את החלק הרוחני הטהור והמזוכך, לגופו החומרי של היהודי, נצר הבריאה.

ביהדות, האידאה הנדרשת ותכלית השלמות, שכל רצון נמצא במקומו הנכון ומתחבר נכון. האוכל במקומו, הרוחניות במקומה, והחיבור בין השתיים הוא ייחודי בפני עצמו: שלמות.

יתרו חשב לראות עם שפל, מדוכא, סגוף, ועסוק כל העת בפרישות, כפי שראה בכל הדתות בהם ביקר. להפתעתו ראה יתרו כי אלוקי היהודים מעונין בחיים טובים ומאושרים לבני עמו, יתירה מכך, יתרו אכל לחם בהשראת השכינה: לפני האלוקים!

לראשונה בחייו, יתרו ראה כי הדת מגיעה לאדם 'לטוב לך' לראשונה יתרו אכל אכילה רוחנית, בה הוא ינק נקודת חיות אלוקית, וחיברה אל הרוח. יתרו קיבל שיעור: מהי רוחניות, מהי גשמיות, מהי דת ומהי יהדות, לטוב לך.

הרמת הגבה ופסגת ההתפעלות של יתרו הייתה: "עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל האלהים, כי בדבר אשר זדו עליהם" כידוע טביעת המצריים הייתה על ידי הקב"ה בעצמו ובשם של מידת הרחמים: "יהוה איש מלחמה יהוה שמו" יתרו הבין כי בכל דרכיו הוא טוב ומטיב, וגם בטביעת המצריים היה זה ממידת הרחמים.

חשוב לזכור: אנחנו אכן מתחברים את הרוח, אבל עלינו לקדש את החומר ולחבר בין הרוח והגשם גם באכילתנו.

האכילה תופסת חלק מרכזי מחיינו, אנחנו רק צריכים לדעת לאכול נכון, או יותר נכון לחבר נכון.

שבת שלום ומבורך.

על פי השם משמואל.