בראיון לתוכנית 'הבמה שלך' סיפרה יהודית שחור, רכזת ההשתלמויות במדור החרדי ביד ושם, על ההכנות האחרונות לקראת הרחבת התצוגה, ועל המשמעות העמוקה של בית הכנסת במקום הזיכרון הלאומי לשואה.
לדבריה, בית הכנסת ביד ושם אינו רק אתר תצוגה, אלא מקום תפילה פעיל: “מתקיימים בו מניינים בימים מיוחדים – ראשי חודשים, תעניות, וגם קבוצות שמבקשות להתפלל בציבור”. לצד התפילה, מוצגים בו תשמישי קדושה מקוריים שניצלו מתקופת השואה – ארונות קודש, ספרי תורה, פרוכות, כתרים ופעמונים – המשמשים עדות חיה לחיי הרוח של קהילות שנכחדו.
הרחבת התצוגה תכלול חפצי יודאיקה נדירים מתוך אוספי יד ושם, המונים למעלה מ־35 אלף פריטים. בין המוצגים: לוחות שנה שנכתבו בגטאות ובמחנות, שופרות, חנוכיות, פריטים לסוכה, ואף מחזורי תפילה שנכתבו בתנאים בלתי אפשריים. שחור הזכירה את מחזור וולסברג של החזן נפתלי שטרן, שנכתב במחנה עצמו, ואת הפרחים לסוכה שמצא לאחר המלחמה – זיכרון דומם אך עוצמתי.
עוד באתר:
“בשואה נשללה מהיהודים השליטה בזמן,” הסבירה. “היכולת לדעת מה יום, מה חג, מה שבת – זה היה חלק מתהליך הדה־הומניזציה. והפריטים האלו מספרים סיפור אחר: של עמידה, של התעקשות להישאר מחוברים ללוח השנה היהודי למרות הכול”.
לדבריה, עצם הניסיון לציין חג – גם ללא אפשרות לקיימו כהלכתו – העניק חוסן נפשי ורוחני. כדוגמה הביאה עדות מצמררת של יצחק כהן מסלוניקי, שסיפר כי באושוויץ, רגע לפני שהתייאש ורץ אל גדרות החשמל, שמע לפתע את שירת “מעוז צור”. אנשי הזונדרקומנדו הדליקו נרות חנוכה ושרו – והרגע הזה עצר אותו. “מאותו לילה החלטתי שאני נשאר בחיים,” העיד.
עדות נוספת סיפרה על הדלקת נרות חנוכה במחנה נוישטט באמצעות שמן מכונות וחוטים שהוברחו מהמפעל. “רציתם להרוג אותנו – והנה אנחנו מדליקים נר חנוכה,” אמרו לעצמם, ותיארו את השמחה והניצחון הרוחני ברגע הקטן הזה.
שחור חיברה בין הסיפורים ההיסטוריים לבין המציאות העכשווית, והדגישה כי האור היהודי ממשיך להאיר גם בתנאים הקשים ביותר – אז והיום. “אפילו הדלקה לשנייה, חיבור קטן לאור הנצחי של עם ישראל – זה מה שנתן את הכוח”.
ביד ושם מקווים שהרחבת התצוגה תחזק את החיבור של הדור הנוכחי לשורשי האמונה, ותעניק למבקרים הזדמנות לפגוש את סיפור הגבורה הרוחנית מקרוב – לא רק דרך זיכרון של חורבן, אלא דרך אור, עמידה ותקווה.
האזינו לראיון המלא מתוך 'הבמה שלך' בהגשת יונת קפלן ב'קול חי':
