"זכיתי לחיות בצל התורה והמצוות ולנהל בית של קדושה"

"אימי, כשהייתה בת שמונה התייתמה מאביה ואימה", מספרת סימונה רות, "היא נותרה למעשה לבד בעולם. היא נזכרה שהדבר האחרון ששמעה מאימה לפני שנפטרה היה לא לפחד מאף אחד אלא רק מאלוקים. אימה אמרה לה את זה על אף שלא הייתה יהודייה אלא נוצרייה אדוקה. בנוסף, היא אמרה לה שבמקרה שתצטרך עזרה, שתפנה לאדם הראשון שתוכל והוא יעזור לה. כך, פנתה אימי אל השכנה שלהם בכפר, סיפרה על מצבה וביקשה עזרה, השכנה קיבלה אותה אל ביתה ולימדה אותה תפירה, בתמורה לעבודות בית שאימי ביצעה".

לאחר תקופה, אמרה השכנה לאימה של סימונה שהגיע הזמן לנסות את מזלה בעיר הגדולה. היא הגיעה לעיר בוטושאן וניסתה לחפש עבודה, אולם בכל מקום גירשו אותה ואמרו לה לחזור לביתה. בשלב מסוים היא הגיעה למפעל טקסטיל וניסתה להתקבל לעבודה בו כתופרת. היא הסבירה שאמנם אין לה ניסיון בעבודה עם מכונת תפירה, אך יש לה ניסיון בעבודה כתופרת ידנית והיא תלמד במהרה את אופן השימוש במכונה, מנהל המפעל הסכים לקבלה לעבודה.

יום אחד, הגיע המנהל למפעל מוקדם בבוקר והופתע לגלות את העובדת הצעירה מתעוררת משנתה, לשאלתו היא נאלצה להסביר שאין לה אף בן משפחה או מקום לגור בו והיא נשארת במפעל לאחר שעות העבודה וישנה שם. המנהל התרגש מאוד מהסיפור הכואב והזמין אותה לגור בביתו עם משפחתו היהודית, שם למעשה הכירה את אביה של סימונה שהיה הבן היחיד במשפחה, היכרות שבסופו של דבר הובילה לחתונתם של השניים כאשר אימה של סימונה הייתה בת 16.

עוד באתר:

תיעוד דרמטי

מסתערבים פשטו על הקסבה: מחבל חוסל; מבוקש בכיר נלכד

קובי פינקלר

דברים נוקבים

הרב ראובן אלבז: "נמכרנו! היתה בגידה! זה ייוודע בסוף". צפו

אלי יעקובוביץ

צפו בתיעוד

הפוסק ענה: האם ראוי לבני ישיבות לנסוע לחו"ל?

נתי קאליש

אלו הממצאים

דיווחים: כך ישראל מעורבת במלחמה בין הודו לפקיסטן

קובי אליה

כשסימונה גדלה, אימה הייתה נוהגת לקחת אותה לכנסייה, ומצד שני את החגים היהודיים הייתה חוגגת עם הורי אביה היהודיים שהיו מקיימים את מצוות החג. שם המשפחה של אביה הוא סגל כך שהסובבים אותה התייחסו אליה כיהודייה והיא סבלה רבות מאנטישמיות. כשהייתה בגיל 16 החליטה משפחתה לעלות לארץ, והיא זוכרת את הרגע בו פקידת ההגירה אמרה לה "את לא יהודייה!" כרגע משבר בחייה בו הבינה פתאום שעל אף האנטישמיות שחוותה ברומניה, על פי ההלכה היא למעשה לא יהודייה כלל.

בגיל 18 התגייסה סימונה לצבא, וכשאמרה פעם אחת לחברתה שהיא למעשה לא יהודייה, היא סיפרה לה על האפשרות להתגייר, אפשרות שסימונה כלל לא הייתה מודעת אליה. כך היא התחילה בתהליך הגיור, תהליך שלקח שנתיים, "הייתה לי רבנית מדהימה שליוותה אותי לכל אורך התהליך והסבירה לי על כל פרט ופרט ביהדות"  אומרת סימונה. אבל, בשלב מסויים לאחר התהליך, היצר הרע חיכה לה בפינה. היה לה חלום ילדות להיות זמרת והיא החליטה לממש אותו, תוך כדי כך היא החלה לאמץ אורח חיים רחוק מתורה ומצוות.

במשך שנים ארוכות היא הייתה חברה בלהקה והופיעה בכל רחבי הארץ. לילה אחד, לאחר הופעה בדרום, בחזרתה לביתה היא הייתה מעורבת בתאונה עם משאית סמי-טריילר, כשרק נס ברור הותיר אותה בחיים. הדבר גרם לה להבין שעליה לחזור ולהתחבר ליהדות שאותה השאירה מאחור, אולם הדבר קרה באופן הדרגתי. לאחר עוד תקופה, היא התעלפה באמצע הופעה מול קהל, וגם מאורע זה תרם להמשך ההתקרבות שלה. אחרי עוד חודשיים, כאשר עמדה להתחיל בהופעה, היא גילתה שהיא לא מצליחה להוציא קולות מפיה, והבינה שמישהו משמיים סגר לה את הגרון, כך חדרה למוחה ההכרה שאבא שבשמיים מחכה לה, היא החליטה להתחיל לשמור שבת ולבטל את כל ההופעות שלה, ההתקרבות שלה הושלמה.

לאחר תקופה, הכירה את בעלה, ולפני שהתחתנו היא אמרה לו שהיא רוצה שהוא ישב וילמד תורה. היא מספרת שבהתחלה היה להם מאוד קשה מבחינה כלכלית ואפילו שכירות לא תמיד היה להם מאיפה לשלם, אך היא זכתה לבית של תורה ויראת שמיים. כיום היא גרה בבני ברק עיר התורה ומנהלת אורח חיים חרדי לגמרי.

"המתנה הכי גדולה שלה זכיתי", מסכמת סימונה, "היא להיות בצל התורה והמצוות. זה כלל לא מובן מאליו בהתחשב במקום ממנו הגעתי. אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה ללמוד תורה, לא צריך להתחשב בכסף, הקב"ה דואג לכל דבר". היא מספרת שגם כיום, כשהיא מופיעה בפני נשים ומשתדלת לחזק ולקרב כמה שיותר לבבות, הדבר הכי חשוב בעיניה זה הבית, המשפחה והילדים. והיא תמיד מוודאת ודואגת שהקריירה לא תבוא על חשבון המשפחה.