מבט נדיר לתוככי היחידה הצבאית המוכרת לכולנו: בפוסט ארוך שפורסם הבוקר ברשתות החברתיות, מעיד אדם בשם איתמר ססובר: "אז השתחררתי משירות צבאי בדובר צה"ל בשבוע שעבר. להלן שרשור רשמים אודות היחידה: מקובל לתאר את היחידה כהומוגנית מאוד ומוטה פוליטית. ובכן, זה נכון".
בפוסט ארוך מגולל ססובר את הנגעים הקיימים במערכת דובר צה"ל, מאשים אותה כאמור בנטייה פוליטית מובהקת, ומתייחס גם לכמעט התעלמות מצד דובר צה"ל הגרי מסוגיית הסרבנות במחנה השמאל.
"המשרתים במערך דובר צה"ל, ברובם המוחלט, מהחיילים הזוטרים ועד הקצינים הבכירים, מגיעים מאותו סוג אוכלוסייה (רמז: לא מדובר במתנחלים). מעטים המגוונים את שורות המערך הזה. לדתיים, למשל, כמעט אין זכר, אבל גם הדתיים הבודדים במערך, הם בדרך כלל הדתיים המתנצלים. אלו שיהיו חייבים לציין ש"הם דתיים, אבל". אי הגיוון, כאמור, הוא כמובן בעיקר פוליטי, ולא עדתי. המונוליטיות המחשבתית במקום הזה היא כמעט מוחלטת".
עוד באתר:
"בסוגיות "ערכיות" (לרוב, שם מכובס למקרים בהם לוחמים פועלים בצורה תקיפה מול אוכלוסיית אויב/מחבלים), למשל, תשמעו מאנשי דו"ץ בעיקר טענות על רוח צה"ל, מוסר, ערכים. הבל הבלים. אלו כמעט תמיד יגברו מבחינתם. ניצחון? הרתעת האויב? לא בבית דו"צנו".
"וכמו בכל מקום, זה מתחיל מהראש. זמן קצר לפני השחרור, השתתפתי באיזה אירוע פנים יחידתי. דובר צה"ל, הגרי, נשא שם דברים. כמובן שדבריו עסקו גם במלחמה, והם כללו שורת ייחולים שחזרו על עצמם: השבת החטופים, החזרת תושבי הדרום והצפון הביתה. אחלה, נפלא. אבל מה עם ניצחון? הכרעה? שמעתם שלשום".
"הנחרצות של דו"ץ מחד, לפיה אי אפשר לנצח את חמאס כי הוא רעיון שנטוע עמוק בלב העזתים (אז למה אתה מתגאה כל כך בהעברה של סיוע הומניטרי לאוכלוסייה שרעיון השמדת העם היהודי נטוע עמוק בלבבה?), לא היתה קיימת מנגד מול ההסתה ההמונית לסרבנות בשנה שעברה. שם היו בעיקר אדישות, והיתממות מלאכותית".
"בראיון לקלמן ליבסקינד ברשת ב' הוא סירב לגנות את מובילי הקריאות לסרבנות, ואמר: "אנשים שמצהירים על דברים שאני לא יודע אם יעשו, אתה רוצה שאני אגנה אותם". באמת, איזו דרישה מופרכת. כולה הסתה לסרבנות, מה זה באמת קשור אליך. ומלמעלה למטה, קחו עוד: אני לא שיררתי במטה היחידה בבית דובר צה"ל בצפון ת"א, אבל אחרי ההחלטה (המופקרת) של הפצ"רית, בניגוד לפקודות מטכ"ל, לאשר השתתפות חיילים בהפגנות נגד הרפורמה, חברים שכן שירתו שם ידעו לספר על נחילי חיילים שיצאו בהמוניהם מהבסיס להפגנות בקפלן. עיטור העוז משקמה".
"במהלך השירות, התקיימו בחירות בהן יצאתי לדח"ש ודיבררתי את קמפיין עוצמה יהודית. אחרי הקמפיין, חזרתי לשירות. ניצחון הימין מילא את בית דו"ץ באווירת נכאים, תוגה ועצב. כשהגעתי לשם לעשות טופס טיולים, חבר סיפר לי על חיילת שאמרה לו עליי: "אני לא יכולה להסתכל עליו עכשיו". נו, שוין. כאשר טענות כגון אלו שלי, על אחידות דעים ביחידה, הועלו מעת לעת נגדה, בדו"ץ הגיבו בשורה קבועה: "במערך משרתים חיילים וקצינים מקצותיה של החברה הישראלית על כלל גווניהם". בשונה מהיכולת הישראלית לנצח את חמאס, על התגובה הזו של דובר צה"ל אפשר בהחלט להגיד שהיא זריית חול בעיני הציבור".
ואחרי כל זה, צריך להגיד שהחיילים, החיילות, הקצינים והקצינות בדובר צה"ל, הם אנשים נפלאים, שהתגייסו עם רצון כן וטהור לתרום לעם ישראל ולצה"ל. שמחתי לשרת לצידם, גם אם רובם המוחלט חלק על תפיסת עולמי ב-180 מעלות.
טענותיי על החדגוניות של היחידה אינן מופנות אליהם, אלא למי שפועל לשמר אותה, וגם למי שלא פועל כדי לשנות אותה. עד כאן".
