
"ההרגשה היא שהעולם קצת מתחיל לחזור לשגרה, ואנחנו, עוד לא יודעים מה קורה איתנו", פותחת חן לילינטל, תושבת קריית שמונה ומפונה מהעיר כבר תשעה חודשים.
"בבום הראשון בהר דב אמרתי לילדים, שישה במספר, תארזו, הולכים לסבא וסבתא", היא מספרת, "הם גרים במרכז שפירא, העדפנו להיות אצלם מאשר להיות בבית, להיות ביחד כולם, אפילו שאין שם ממ"ד".
עוד באתר:
"אנחנו פה תשעה חודשים, הילדים נכנסו למסגרות, בתי ספר, חוגים והכל. ב"ה התאקלמו יפה מאוד". כעת, הם שוב עוברים: "עכשיו התפנתה כאן במרכז שפירא דירה ונעבור אליה, לא אתן לילדים שלי לחוות שוב מעבר אחרי שהתאקלמו כאן".
"עם זאת", מפתיעה אם המשפחה המפונה, "אנחנו נקראים מקרה קל. יש ילדים שעברו השנה חמישה מוסדות חינוך. אני מרגישה שמה שעובר על העיר והקהילה שלי, זה החלק שלנו במה שעובר על עם ישראל. יש משפחות שהיו מעדיפות לעבור את מה שאנחנו עוברים ובלבד שישיבו להם את היקר מכל".
היא מספרת על ההתמודדות: "אני לא מתלוננת, אבל זו התמודדות. החיים קפאו לנו. יש כביסה שעומדת בבית מחול המועד סוכות. את הסוכה בעלי פירק איכשהו, אבל הכביסה עדיין שם. עם כל זה אנחנו שומרים על הקהילתיות עם החברים והשכנים בקרית שמונה".
הפחד הכי גדול שלנו, שינסו לפתור את המצב בהסכם עם חיזבאללה. ברור שכולנו רוצים לחזור הביתה, אבל בביטחון מלא. שנדע שהכל בסדר ואין לנו מה לדאוג".

האזינו לדבריה מתוך 'הבמה שלך':