הפעם, לשם שינוי, לפני שנצא לדרך, שאלה. כיצד אנו מכנים את הפעולה של קטיף התאנים?
נצא לדרך ובמרומי הגליל העליון לא הרחק מקברו של רבי שמעון בא יוחאי נמצא גם את התשובה וגם, מה שלא ידוע אפילו לרוב ההורים, היכן הוא ציון קברם של הוריו של הרשב"י.
טיול, בימים אלו, שלפני ל"ג בעומר, בהרי הגליל העליון מוביל אותנו היישר לכרמי הענבים המשובחים, שעוד מעט יתחילו לתת את פריים ( שבועות בפתח, וזהו זמן "והימים ימי ביכורי ענבים") ובמיוחד לעצי התאנה שבימים אלו של האביב כבר "ביכרה פגיה " (נתנה פרי ראשון ).
עוד באתר:
כשהתאנה אותה נראה עתה, תבשיל עוד כחודשיים, יצאו עם שחר החקלאים ויארו (עם אור ראשון) את התאנה המלאה חלב ודבש. את פעולת הקטיף המיוחד הזה מכנים "לארות". הטיול שלנו הפעם לגוש חלב. במרומי הכפר הידידותי, המצוי אל מול הר מירון וקברו של הרשב"י נטועים להם עצי התאנה.
הערבים קוראים לגוש חלב – ג'יש, אבל עוד לפני בואם ישבו כאן יהודים. יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים כותב: "רק גוש חלב לא נכבשה עוד בידי הרומאים…יושביה היו רודפי שלום, כי ברובם עבדו את אדמתם, ומשאת נפשם כל הימים היתה בירכת השדה". עוד בתקופת המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני ישב כאן יוחנן מגוש חלב. גם הוא היה נצור.
הרומאים צרו על הכפר בליל שבת. יוחנן ביקש מהם שהות להיכנע עד מוצאי שבת, ושכנע אותם לכבד את קדושת השבת לנצורים. הרומאים הסכימו: בזמן הזה ניסה יוחנן למלט את אנשיו ואת האזרחים, אבל הרומאים עלו על הקנוניה, ויוספוס פלביוס מספר בכתביו כיצד טבחו בנשים, בילדים, כיצד הים – ים כנרת – ממגדל ועד לטבריה, נצבע באדום מדמם. חונים בכניסה לכפר, סמוך לבניין המועצה. משם עושים את הדרך עד למעלה הכפר סמוך לבית הקברות . הכי מומלץ להגיע עם שתי מכוניות . מחנים מכונית אחת סמוך למועצה ועם השניה מגיעים עד לפסגת הכפר ). את המסלול נעשה רגלית בירידה.
במרכז הכפר, קברם של אביו ואמו של רבי שמעון בר יוחאי. כמנהג המקום ציון הקבר צבוע בתכלת , כנגד עין הרע. אפשר לרדת עד הפתח. בקרן הרחובות אל מול המועצה יורד שביל אל בית הכנסת הקדום. נרד רגלית עד לשרידי בית הכנסת שרק חלקים מועטים נשתמרו ממנו.
ומדוע ניתן השם גוש חלב? ככל הנראה על שמה של אדמת החרסית הלבנה, המקיפה את המקום.
איך מגיעים?
נוסעים עד לצומת מירון בדרך לצפת. בצומת נבחר בכבש 89 צפונה לכיוון מושב בר יוחאי ואור הגנוז. אחרי 4 ק"מ אנחנו בפתח גוש חלב.
מכאן לפקיעין.
"ואני נתרשמתי רושם רב מן הסבלנות והידידות הגלויים לעין ששררו בין בני כל האמונות השונות הללו" כתב סיר לורנס אוליפנט על פקיעין בשנת 1883. לו רק למען בית הכנסת העתיק בפקיעין שנמצא בלב כפר שהוא אחד הקסומים והמעניינים ביותר בישראל. אם יהיה לכם מזל, תמצאו את שומרת בית הכנסת מרגלית זינאתי בביתה ותצליחו לשכנע אותה לפתוח לכם את דלת בית הכנסת. בבית הכנסת נמצאים שרידי ספר תורה עתיק ופיתוחי אבן שנאמר עליהם שהובאו לכאן למשמרת על-ידי פליטים שנסו מירושלים מפני הרומאים שהחריבו את העיר ואת בית המקדש.
חזית בית הכנסת מופיעה על צדו האחורי של שטר 100 ש"ח, מכיוון שיצחק בן צבי חקר בין היתר בספרו "שאר ישוב" את היישוב היהודי בפקיעין.
במרומי הכפר, מערת רבי שמעון בר יוחאי בה הסתתרו הוא ובנו רבי אלעזר שלוש עשרה שנים.
מערה זעירה היא המקום שבו הסתיר, לפי המסופר, רבי שמעון בר-יוחאי – מחכמי תקופת המשנה ומחבר ספר הזוהר – את בנו מפני הרומאים בתקופת המרד.
נוסעים בכביש המקיף את פקיעין ובמעלה הדרך שלט המכוין לשטח המערה. פתחה צר הוא עד מאד ואל תחשבו בכלל על אפשרות להיכנס פנימה. כל שאפשר לעשות הוא לחסות בצל החרוב העתיק, לשמוע את פכפוך המים ולקרוא בספר הזהר.
