"קיצוניות נזירות ועמל התורה": מחשבת הפרשה \ הרב אריאל שחר

מדוע נזיר נקרא חוטא, הלא הוא מנתק עצמו מחומריות וגשמיות וכך מתקרב להקב"ה 'קדוש הוא לאלוהיו' ומדוע לאחר מכן הפסוק קורא עליו כי הוא חוטא?

היהדות דורשת מהאדם לחיות את חיי העולם הזה ויחד עם זאת להתמודד עם המשמעות הכרוכה בכך, עבודת ה' לא מצפה רק לתוצאה של נטו חיי רוח אלא חיי רוח שכוללת את ההתמודדות מול הגשמיות והחומריות ויתירה מכך לשלב ולמזג בין השנים.

 אך יש ולעיתים חושב האדם כי הוא מוצא פתרון לעבודת ה' מעין דרך קיצור כזאת שלא תדרוש ממנו להתמודד מול הפיתיון והצורך בעמידה באתגר ובניסיון, 'נזיר אני' יאמר ובכך יפתור את עצמו מכל צורך ומחויבות להתמודד מול חיי הגשם והחומר, הנזיר מנותק משאלת הבחירה ומאתגר ההתמודדות אין לו לנזיר את מלחמת היצר ותשוקה אל המושא, יען כי אין שום מושא של יין 'קדוש הוא לאלוקיו'.

עוד באתר:

בכנס ההיסטורי

פסק הלכה מטלטל: "מותר לחלל שבת, כדי לא להתגייס לצבא"

אלי יעקובוביץ

דברים נחרצים

הגר"ד לנדו לאברך שקיבל צו גיוס: "לא ללכת בשום אופן"

אלי יעקובוביץ

צפו

המגיש נפגע מתגובות קוראי 'אמס'? "צביטה בלב"

פנחס בן זיו

צפו

"גנב, גנב": השר זינק ועצר את החשוד

אבי יעקב

קל לו לאדם הקיצוני בחיי הרוח והחכמה אך אין זה חיי הדת היהדות, היהדות מנוגדת לדרך פתרון למצווה כאשר היחס הוא כפתרון לבעיה, נהפוך הוא אין לראות בהתמודדות מול הדבר כבעיה אלא כדרך, ההתמודדות מול היצר הכישלונות וההצלחות התקומה מהנפילות יחד עם העליות חד הם בעבודת ה'. הנזיר קודש לה' אך הפסדו בצידו וזאת צריך לחשב בכדי לדעת את תופעות הלוואי של הנזירות הגם כשהיא לכשלעצמה קדושה היא.

יתירה מכך, מבאר הכלי יקר לא רק שהיהדות מתנגדת לכך אלא גם מבוקשו אינו ניתן לו, בכך שניזר עצמו מן היין הרי שעתה נפשו חושקת בענבי היין ומוצריו יותר ויותר ממה שלא היה מתנזר שהרי אין לו 'פת בסלו', גם אם בעולם המעשה נדמה לו לנזיר כי הוא פרוש ומרוחק פיזית מענבים ויין הרי שבנפשו ההפך הוא הנכון, יצא שכרו בהפסדו, עתה במאווי הנפש התגברה תאוות היין עקב קיצוניות מעשה הבריחה מן היין.

אם נרצה זהו גם עומק מתן התורה, עמל התורה איננו רק דרך לידיעת התורה, עמל התורה הוא  בעצמו מטרת מצוות לימוד התורה הגם שהוא דרך אל ידיעתה, האמצעי הוא הוא המטרה, בקבלת התורה לא קבלנו רק את תרי"ג מצוות כמטרות בפני עצמם, אלא נצטווינו להכנס לדרכי ה' וללכת מרחקים ארוכים כאלו שלעיתים השכחה של לימוד התורה שולטת בהם ומזכירה לנו כי עלינו לעמול בדברי תורה ולהכנס לעמלה של תורה מתוך מסירות נפש וקבלת נועם עול תורה ומצוות.

עמל התורה לעומת הקיצוניות מרכך ומזקק את חומר הגוף והנפש, כך במשך חיים שלמים לימוד התורה הוא כל עולמו של עומל התורה וכך גם מתקרב האדם אל נותן התורה 

בלתי ניתן להתנתק מעבודת ה' בתואנת 'קיצוני אני' וממילא 'מושלם אני' והכל מותר לי, ובלתי ניתן להפריד בין המעשה לבין התוצאה שייתכן ולעיתים הפוכה היא מעשיית המעשה, ביהדות אין קיצורי דרך ואין קיצוניות, יש צדיקות!