
"קודם כל, הודו לה' כי טוב שבין הזמנים עבר", אומרת ל'קול חי' הדס לוינשטרן, "ממש התגעגעתי לתוכנית. הייתי מוצאת את עצמי בימי רביעי, ב-11, אומרת לילדים שיהיו בשקט כי אמא עכשיו עשר דקות ברדיו, והייתי מתחבאת בחדר ועשר דקות יושבת בשקט, לא אמרתי להם שלא הייתה לי פינה ב'בין הזמנים', לא גיליתי להם".
"אני באה ממשפחה לא דתית, והשבוע האחרון היה שבוע מרסק. אין דרך לייפות את זה, שבוע מרסק ומורכב, אבא שלי הודיע לי שהוא חוזר להפגין. אני לא יודעת אם את היית פעם בהפגנות, אבל הפגנות באופן כללי זה דבר מאוד מאוד רועש. כל פעם אני אומרת לעצמי, הדס, מה הניצוץ האלוקי פה? זאת אומרת, אני מאמינה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל דבר, אני מאמינה שהקדוש ברוך הוא מחיה כל דבר, ואני אומרת לעצמי: בואי תתבונני, מה נקודת החיות והאלוקות בדבר הזה".
עוד באתר:
"במסגרת אלול והימים הנוראים וכל זה, אני נזכרתי בסיפור, זה אחד הסיפורים החסידים הכי מוכרים, ויש לו אלף גרסאות, אז כל אחת מכירה אותו בגרסה שלה, היה איש כפרי באמת פשוט, והיה לו בן שהיה גס ולא ידע לקרוא ולכתוב, בן מורכב. והאבא לא היה מביא אותו לבית כנסת, מכיוון שהוא לא ידע להתנהג, הוא לא היה מביא אותו. והאבא הקפיד כל פעם בימים נוראים, ניסה להתפלל עם הבעל שם טוב. אבל את הבן שלו הוא לא הכניס לבית הכנסת".
"חלפו השנים, הילד כבר נהיה נער והוא בר מצווה, והאבא אמר לעצמו אני חייב לשמור אותו קרוב אליי ביום כיפור כי אם הוא לא יהיה קרוב אליי חס ושלום הוא יאכל. אז שיהיה לידי בבית כנסת ואני אשגיח עליו בשבע עיניים שהוא לא עושה שום דבר. וכולם מכירים את סוף הסיפור שרגע אחד האבא לא שם לב והילד הוציא חליל והתחיל לחלל ולחלל ולחלל וזה לא סתם חליל כי זה בדיוק לחלל, זה לחלל את השבת ולחלל את התפילה ובאמת הצליל הזה יצא והבעל שם טוב מיד סיים את התפילה ואמר לכל החסידים שדווקא החליל הזה, דווקא הוא הצליח לפתוח את כל השערים. ואני חושבת לעצמי, שאנחנו לא מבינים, אנחנו נמצאים עכשיו, במציאות מאוד מסובכת, אנחנו לא מבינים איך הכל ייפתר, אבל אנחנו יודעים מהניסיון, אנחנו יודעים שבניסיון שלנו כאומה, בתנ״ך, בתורה, מהסיבוכים הכי מורכבים ואיומים, צומחות ישועות אדירות".
האזינו לפינה המלאה, מתוך 'עניין משפחתי' עם רחל פסטג: