חזרת בתשובה? מזל טוב, נולדת היום מחדש

כתב רמב"ם בהלכות תשובה: רמז יש יש בעניין השופר שהישנים והנרדמים בהבלי הזמן יקומו וישפרו את מעשיהם. חפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. השופר מזכיר את הבורא לאלה השוכחים את הבורא בהבלי הזמן.

ואז הרמב"ם אומר עוד עניין גדול מאד, ממשיך הרמב"ם אחרי שהוא אומר שהשופר הוא בא לעורר את הנרדמים, ממשיך הרמב"ם ואומר

לפיכך חייב אדם לראות את עצמו חציו חייב וחציו זכאי וגם את העולם חצי חייב וחצי זכאי עשה מצווה אחת הכריע את העולם כולו!

אז נכון שבפועל האנשים בעולם הם בתנודה מתמדת ולכן אין רגע סטטי שהעולם נח ומצווה אחת מכריע את העולם כולו, אבל בכל אופן הרמב"ם מלמד אותנו אם כל העולם היה באיזון, מצווה אחת ל כל אדם משנה את העולם כולו!

זה המבט, זו הגישה!

זה הכל של מצווה אחת!

כח המצווה להכריע את עצמו ואת העולם כולו.

אז מה אומר הרמב"ם, 1 עורו ישנים משנתכם ואז דבר שני 2

לאן תתעורר? תתעורר לאמת שיש כח ומשמעות לכל מצווה, כח של 'להכריע את העולם כולו'.

האדם מתעסק בשגרת החיים ב'הישרדות שלו', ביום יום, בוויכוחים בשלום בית, בבעיות עם הילדים, בנושא כלכלי יש לו כמה חובות והתמודדיות, הוא חושש מה יאמרו עליו בחברה, יש לו קשיים עם החתן או הכלה…יש לו את ה'יום יום שלו'.

בטעות חושב האדם שהפתרון יגיע על ידי התעסקות יתר עם הבעיה, אבל זה לא כך. להכיר את הבעיה – כן! לפתור את הבעיה, כן! אבל הגישה, המבט, המקום ממנו פותר האדם את הבעיה זה לא מקום נמוך של כאב תסכול חוסר אונים ייאוש וכאב, לא! אלא הפתרון יגיע ממקום אחר.

הפתרון יגיע כאשר האדם מרומם מבט, וזו המשמעות העמוקה של 'לשמוע', 'שמעו ותחי נפשכם'

למה? כי השמיעה, היא שונה מהראייה, האדם רואה מה שקורה כאן ועכשיו, פעמים שהראייה מגבילה את האדם, האדם רואה מה שיש ואז על בסיס מה שהוא רואה הוא אומר, מה שיש זו חזות הכל! אין עוד! זו חזות הכל, אין עוד מה לראות, האדם רואה מה שיש וחושב שזה הגבול של העולם…

פעמים צריך האדם לצאת מגבולות המציאות הקיימות ולהאמין במה שלא מוחשי מה שלא נראה מה שלא בולט גם הוא יכול להיות.

מה שלא נראה מה שלא מוחשי גם הוא נוכח.

לכן הראייה היא מוחשית, אבל היא גם מגבילה, האדם פורץ וצומח כשהוא מתקדם מעבר למה שהוא מכיר מעבר למה שהוא יודע מעבר למה שהוא רגיל, כך תגיע הפריצה של האדם.

לכן שמעו ותחי נפשכם, השמיעה היא נכנסת למח, והדמיון של האדם יכול לרומם את האדם מעבר למציאות של האדם.

הדמיון, מה שקרוי בספרי המוסר והחסידות כח הציור של האדם.

 

וכך כותב הגרי"ס זצ"ל באור ישראל (אגרת ב') להלהיב הנפשות בזיכוך הרעיון בלימודים הנשגבים הללו ללמוד בשפתיים דולקים ברעיון נכון בציור רחב להרחיב כל דבר ולקרבה בדמיונות קרובים עד אשר יתלהב הלב אם מעט אם הרבה עד שכח הדמיון והרגשות יפעיל את האיברים.

משמעות כח הדמיון לעורר רגשות, וזה כדי לעורר את האברים לעשות מעשים טובים.

עוד כותב רבי ישראל מסלנט (באגרת ט) אומרת הגמ' במסכת שבת ( דף ל"א) יודעים רשעים שדרכם למיתה, הם יודעים שמחכה להם עתיד רע, אז למה זה לא משפיע עליהם, כי הם לא מפנימים את הידיעה, למה הם לא מפנימים את הידיעה, בגלל שהם לא מציירים במח הם לא מדמיינים את הרוע שב'רע ומר עזבך את השם' והם לא חווים את הטוב והנעימות בעבודת השם, איפה החיסרון מתחיל ? בדמיון.

פער עצום יש  בין ה'וידעת היום' לבין ה'והשבות אל לבבך' ההשבה אל הלב היא באמצעות, הדמיון, כח הציור.

הלב לא מתפעל ולא מתרגש מדברים מופשטים.

לדוגמא יום המיתה אדם יודע ומכחיש, אדם יודע ומתעלם, ולכן הוא מרשה לעצמו לחיות בבטלה

'טוב לכת לבית האבל מלכת לבית המשתה' כאשר האדם הולך להלוויה ר"ל, הוא נבהל קשה לו, הוא נשבר, הוא שואל את עצמו, מהי משמעות החיים, למה הוא פה…הוא מזלזל בכל ההבלים של השגרה…כמה זמן? עד שהוא יוצא מבית העלמין, או כמה דקות לכל היותר כמה ימים אח"כ.

הוא ראה ציור של המוות, הוא מופעל. אבל מיד הוא מכניס ציורים אחרים, הוא מכניס ציורים במח במח שלו, ציורים של 'קנאה שנאה תחרות כבוד תאוות וכך הוא מאבד את הציור העוצמתי שהיה לו'.

 

לכן 'טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו'  (קהלת ז ב)

כך הלב מתרגש ומתעורר יותר

וכמו שבני אדם רוצים תמונות של הקרובים להם רוצה האדם שיהיו להם, תמונות של אבותיהם קרוביהם בניהם ובנותיהם ואם נשאל אותם למה לכם זאת הלא אתם מכירים אותם…

יענו ויאמרו כשנראה את צורותיהם מצוירות לפנינו הרי זה משמח את לבבנו יותר ונדמה לנו כאילו עומדים הם לפנינו

אומרים בעלי המוסר והחסידות

עבודת הצדיקים היא להמחיש לעצמם את עניני היראה ואהבת השם ע"י כח הציור.

עבודת הצדיקים היא להמחיש לעצמם את עניני היראה ואהבת השם ע"י כח הציור דוגמא לכך מצינו בדברי הסטייפלר זצ"ל (בספרו חיי עולם ח"ב ע' ע"ו) כשכותב שם מענין שמירת שבת הוא אומר  אילו היה ברור בבירור גמור שכל המחלל שבת בדאורייתא או בדרבנן מצמיח לו מיד מחלה בגוף שלו ר"ל  כמה היה חרד על חשש חילול שבת ולא היה סומך כלל על המקילים.

וזה אם זו הייתה סכנה של עולם הזה, אז אם האם ילך ציור אחד קדימה כמה היה צריך להיות רציני ואחראי על מחלה שתהיה רוחנית לנצח עם האדם… על אחת כמה וכמה שצריך לברוח מכל נדנוד עבירה.

וכך הפוך על מצווה, אם היה ברור לאדם שכל מצווה משפרת את הבריאות של האדם, כמה היה מקפיד על כל מצווה, על אחת כמה וכמה אם היה יודע שכל מצווה היא משפרת את הרוחניות של האדם, את הנשמה שלו, אם היה יודע שזה מוסיף לו זכויות בעולם הבא לנצח על אחת כמה וכמה שהדבר היה משפיע עליו לטובה.

מסופר על כמה וכמה מגדולי ישראל, שכאשר היו מבקשים מהם לתפלל על אדם חולה או מי שצריך לעזרה, היה המתפלל מבקש לדעת פרטים, מיהו, מה הוא עושה מה המצב המשפחתי שלו ועוד שאלות

שאלות רבות חלקם לא קשורות

למה הם שואלים, הם עונים כי הם רוצים להתחבר לאותו אדם שהם מתפללים עליו, הם רוצים לדמיין ולצייר לעצמם בראש 'ציור' כך יהיה קל יותר להזדהות ולהתפלל.

 

הסבא מקלם כתב בספרו חכמה ומוסר (ח"א מאמר כ"ח) משפט קצר המכיל מציאות עמוקה "ההפרש בין צדיק לרשע הוא בכח הציור, כח הציור חסר לרשע ולא חסרון באמונה כסברת העולם, אלא בכח הציור הוא מצייר כמה טוב הוא העוה"ז וכמה קשה התומ"צ, וכך הפוך הצדיק הוא מצייר כמה טוב הוא העולם הרוחני.

אז יש משקל אדיר לכח הציור והדמיון של האדם.

כשאדם רואה הוא מוגבל למה שהוא ראה, כשאדם שומע הוא יכול לדמיין הרבה מעבר למה שהוא מכיר, ולכן לשמיעה יש יתרון על פני הראייה.

ולכן כדי להתרומם למבט של גדלות, אנו תוקעים בשופר עם ה'ציור' של עורו ישנים משניתכם, אלה השוכחים האמת בהבלי הזמן, ולאן להתעורר, למציאות האמתית של כח ומשמעות האדם והמצוות שבמצווה אחת האדם מכריע את עצמו ואת העולם כולו

לכן המילה שמיעה יש בשורש שלה אותיות ש.מ.ע

שם ע  כלומר שם – מה שמעבר לכאן, מה שנמצא במקום רחוק מפה, השם הוא העתיד השם הוא המטרה

וגם המילה נשמה יש בה אותיות שם גם שמאי – יש בו אותיות שם – כי 'שם' לעתיד לבוא הלכה כמו בית שמאי.

גם שמחה – השורש הוא שמח שמ -ח השמחה היא כאשר האדם הוא בצמיחה, שם, מעבר לכאן.

שם ח – הח' זה סמל למעל הטבע, השמחה היא כאשר האדם הוא בבחינת ישמח לב מבקשי השם.

כאשר יש לאדם שאיפות של ח' מעבר לטבע מעבר לשבע, שמחה, שמחת המצווה.

האדם יכול ולכן הוא גם חייב להתרומם

אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה.

אם הנחש אומר לאדה"ר שאם הוא יאכל מעץ הדעת הוא יהיה כאלוקים אם הוא אוכל ומאמין סימן שיש בו תכונה עצומה של צמיחה ושאיפה!

הפסוק בעמוס אומר 'כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו' ( עמוס ד יג) אומרים חז"ל בגמרא חגיגה (ה) אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו יגידו לו ליום הדין.

אומר הגר"ח מוולאז'ין מה לאדם מה שיחו – יגידו לו שני דברים 1 מה שיחו מה הוא דיבר 2 מה 'כח' שיחו כמה כח היה לו בפה והוא לא הכיר את הכח הזה!!

ואומרים בעלי המוסר נפלא, הפסוק אומר 'יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו' הפסוק מתחיל עם הקב"ה שהוא יוצר הרים ובורא רוח, שהוא בורא עולם.

אז ממשיך הפסוק ואומר 'ומגיד לאדם מה שיחו' שיידע שהשיח הפשוט הזה שיש לו בבית, בענייני שלום בית והנהגת הבית, השיח הפשוט הזה, הוא חשוב כמו 'יוצר הרים ובורא רוח'.

מהות התשובה היא לא רק לשנות מעשים, כי גם אסיר בשבי משנה את המעשים שלו, הוא כבר לא מדבר רע נגד האויבים שלו, הוא לא מדבר רע על השונאים שלו, לא בגלל שכך הוא מאמין אלא הוא משנה את הסגנון דיבור שלו בגלל שהוא תלוי בהם כדי לקבל את הארוחה שלו, אם רוצה האדם לקבל ארוחה או עוד יותר הוא רוצה לחיות הוא צריך לפרגן ולהחמיא לשובים ולמתעללים בו, בגלל פחד העונש הוא עושה מה שרוצים ממנ

הוא לא רוצה לעשות! הוא עושה כי הוא לא רוצה לאבד את החיים שלו, הוא לא עושה תשובה מרצון אלא מפחד.

תשובה מאהבה הכוונה היא שהאדם בוחר לעשות שינוי האדם בוחר לשנות כיוון גישה ומבט בחיים שלו.

ר"ה הוא אחד מעשרת ימי תשובה ובכל אופן עניין  התשובה לא מוזכר בר"ה וכתב המ"ב (סי' תקפ"ד סק"ג) שלדעת הב"י מדלגים כל מקום שמזכיר חטא ולא אומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך כי לא אומרים וידוי בר"ה כדי שלא ליתן פתחון פה למקטרג.

אבל אם לא מזכירים חטא אז איך אפשר לעשות תשובה?

ובילקו"ש (פר' אמור) בכל הקרבנות כתוב והקרבתם   ובר"ה כתיב ועשיתם מהי משמעות השינוי?

אמר הקב"ה מכיוון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם זכאים מעלה אני עליכם כאילו היום בראתי אתכם בריה חדשה!

מהי המשמעות בריה חדשה?

כתב רבנו יונה במשמעות התשובה על בסיס מה שכתוב ביחזקאל: 'הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל'.

אדם ששב בתשובה ייראה עצמו כאילו הוא 'היום נולד'.

כאילו היום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה, וזה היום תחילת מעשיו כך אפשר לפרש את משמעות הדברים שאמרו חז"ל 'כאילו היום בראתי אתכם בריה חדשה' שאע"פ שפשע וחטא בכל אופן דרך התשובה להסיר את התדמית של האדם את הבלבול של האדם את התפיסה של האדם אודות עצמו, התפיסה שהאדם תופס את עצמו, זה מגביל אותו!

דרך התשובה כאילו היום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה.

הדרך הזו תביא אותו לשוב בתשובה שלמה

חכמינו זכרונם לברכה מספרים בתלמוד בבלי  במסכת חגיגה טו  ש בשבת קודש  רכב אלישע בן אבויה על סוס אלישע בן אבויה הקרוי – 'אחר' –  שקיצץ בנטיעות  ועזב את דרך התורה עד היום הזה בכינוי אחר היה תלמיד אחד שידע לזרוק את הקליפה, תוכו אכל קליפתו זרק זה היה רבי מאיר

פעם אחת בשבת אלישע בן אבויה רוכב על סוסו רבי מאיר לא רוצה להפסיד את השיעור של אלישע בן אבויה

ושומע רבי מאיר את אלישע בן אבויה… ואז אלישע בן אבויה אומר לרבי מאיר  חזור בך.

זהו  הגענו למקום שאסור לך עוד ללכת בשבת, הגענו לתחום שבת, ספרתי את הצעדים לפי המדידה שלי כאן נגמר תחום שבת.

אתה רבי מאיר  יהודי חרד לדבר השם, אתה לא יכול עוד להמשיך  אומר רבי מאיר לאלישע בן אבויה – חזור בך!!  חזור בך גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה  נפשית ורוחנית!!  תחזור בתשובה….אמר אלישע בן אבויה שמעתי  בת קול שיצאה מן השמים  שאומרת שובו בנים שובבים  חוץ מאחר כולם יכולים לשוב בתשובה חוץ ממני במסכת חגיגה טו ע"א   אלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות וכלפיו  יצתה בת  קול ואמרה (ירמיהו ג יד) שובו בנים שובבים חוץ מאחר ובירושלמי מסכת חגיגה פ"ב ה"א כתוב שאמר –  ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה

אז כתוב פעם אחת חוץ מאחר ופעם אחרת חוץ מאלישע בן אבויה. והשאלה היא – איך ייתכן שבת קול תאמר מה שהוא לא על פי תורה!!

על פי תורה תמיד תמיד אפשר לעשות תשובה! שובה אנוש עד דכא – עד דכדוכה של נפש! תמיד אפשר להשתנות ולהשתפר!

אין לך דבר העומד בפני התשובה אומר הרמב"ם ומנשה מלך ישראל שהרג את הסבא שלו ישעיהו הנביא  גם הוא יכול לחזור בתשובה!

אפילו שעשרות שנים הוא היה שקוע בעבירות חמורות מה קרה עם היסוד הגדול ביהדות שתמיד אפשר לעשות תשובה ?!??!

התשובה קדמה לעולם היא מעל כל מה שקורה בעולם אין בעולם מה שיכול להגביל את התשובה במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים לא עומדים

דברים  נפלאים כתב  הראשית חכמה:  ואין לך דבר העומד בפני התשובה! ואף אם שמעת שובו בנים שובבים חוץ ממך =  כענין אלישע בן אבויה   אל תחשוש שהרי אם היה מתעקש היה דוחק ונכנס ומצליח לעשות תשובה! ואפילו רבי אלעזר בן דורדיא המפורסם בריבוי חטאים גם הוא תשובתו נתקבלה!

אז איך שמע אלישע בן אבויה בת קול שאומרת שהוא לא יכול לשוב בתשובה? אומר המכתב מאליהו ואומר שזה פירוש הנאמר בשם הבעש"ט

אין בת קול שאומרת  – שובו בנים שובבים חוץ מאחר שהרי זה סותר את מה שכתוב בתורה אלא שזו בת קול – שהוא רצה לשמוע ממעמקי הלב , והוא חשב שהוא שומע בת קול מהשמים או אפשר גם אחרת

כתוב בירושלמי מסכת מכות ( מכות פ"ב ה"ו) שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו ענשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות שאלו להקב"ה    חוטא מה עונשו אמר:  יעשה תשובה ויתכפר לו! מצד החכמה ומצד הנבואה לאחר החטא אין לאדם תקוה ותיקון רק הקב"ה ברחמיו לפנים משורת הדין מקבל את התשובה של האדם. ולכן הבת קול יכולה לאמר לאלישע בן אבויה אין לך סיכוי…אבל הקב"ה לא אומר כך

ואלישע בן אבויה – בחר להקשיב לבת קול ולא להקשיב למה שהקב"ה כבר גילה בתורתו בכמה מקומות שהתורה מועילה כמו לדוגמא אחרי חטא העגל  שהקב"ה מחל על העגל, ועוד מקורות בעניין התשובה

עד המקור ושבת עד השם אלוקיך או כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לפי הרמב"ן שהפסוק הזה מדבר ועוסק בעניין התשובה

 

אז בתלמוד בבלי כתוב שובו בנים שובבים חוץ מאחר ובירושלמי כתוב שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה

מהו ההבדל? למה האדם לא שב בתשובה למה הוא לא משתנה למה הוא לא עושה שינוי? כי האדם 'לא מאמין' שהוא יכול להחליף זהות שהוא יכול להחליף גישה הוא לא מאמין שהוא יכול להחליף תפיסה וגישה שלו אודות עצמו!! אלישע בן אבויה שספרי יוונים היו נופלים מחיקו אותו אחד שהוא היה מתריס כלפיי מעלה על כ"כ הרבה שאלות הוא כבר דמיין את עצמו – כ 'אדם רע' הוא דמיין את עצמו כ 'אחר'!!! הוא כבר מזדהה עם 'אחר' הוא לא מזדהה עם 'אלישע בן אבויה' הוא רואה את עצמו בזהות שלו בתפיסה שלו את עצמו כ'אחר'! האדם משועבד לזהות שלו לתפיסה שלו לתדמית שלו בעיני עצמו!!

הוא חושב שמה שהוא חושב 'אודות' עצמו – זהו – זה 'כל החיים שלו'!! אין עוד!!! הוא חי בתוך בועה הוא נעול וסגור בינו לבין עצמו!

הוא חושב שהוא 'אחר' הבעיה הגדולה שאין לה פתרון זה  לא העבירות על עבירות יש תשובה על בעיה העבירות יש פתרון אסור לעשות עבירות

אבל אם האדם כבר חטא – יש 'פתרון' בדיעבד יש פתרון – שיעשה תשובה אבל יש בעיה חמורה שלה אין פתרון

הבעיה היא – אם האדם – הוא בעצמו על עצמו אודות עצמו לא מאמין שיש לו סיכוי לפתרון כשהוא מאמין שאין סיכוי שהוא יישנתה…

שהוא מאמין שהוא 'אחר' הוא הזדהה עם 'אחר' הוא חושב שהוא זה 'אחר' הוא לא רואה בעצמו – שום זהות אחרת אמרו לו בשמים מסר של תקווה – אלישע בן אבויה – תחזור בתשובה איך? על ידי שתיפרד מאחר – אתה אלישע בן אבויה כן יכול לחזור בתשובה מי שלא יכול לעשות שינוי – זה 'אחר'.

אל תתקע בזהות של 'אחר'. אל תאמין למה שאתה מרגיש ולמה שאתה מזדהה אתו מה שאתה מזדהה עם 'אחר' זה לא בגלל שזה 'אתה' אלא בגלל שלזה התרגלת בגלל שעל זה חשבת בגלל שאת 'הזהות' הזו טיפחת! זו הבעיה – אתה 'יותר מאחר' אתה אלישע בן אבויה!!! זה אתה

אבל למה אלישע בן אבויה לא יכול לחזור בתשובה??? בגלל שהוא חושב אודות עצמו –שהוא 'אחר'!! כך הוא מגדיר את עצמו! הוא בתוך בועה הוא בנה לעצמו מחיצה שלא נותנת להיכנס לשם שהוא זה 'אחר'!! הטרגדיה זה שהוא מאמין שהוא 'אחר'! שנה ופירש חמור מכולם אומרים חז"ל

למה – כי הוא שנה למד והוא פרש – הוא חושב ובטוח שהוא יודע מהי יהדות הוא טעם אותה בגיל מוקדם וכעת הוא בנה מחיצה בינו לבין האמת בינו לבין היהדות = אין סדק בחומות שהוא בנה לעצמו החומות הם הרגשות והדעות שלו שהוא רואה את עצמו כחוטא הוא רואה את עצמו כ'ספקן' הוא רואה את עצמו כאדם חומרי הוא רואה את עצמו כאדם שהוא שייך לקבוצת החילונים הוא בנה חומה הוא בנה מחיצה!! המחיצה היא רגשית ושכלית המחיצה הזו מקבלת חיזוק מעולם ההרגלים של האדם המחיצה הזו היא חלק מהזהות של האדם והזהות של האדם היא 'הבטחון שלו', אולי אשליית הבטחון אבל זה הבטחון שלו – באשלייה – שהוא מכיר את עצמו ויש לו את הרגשות מחשבות והרגלים שלו. זה סיפור החיים שלו ולכן זה לא קל לאמר 'טעיתי'

אנשים בטעות גדולה חושבים שלאמר 'טעיתי' זו בסך הכל מילה אחת…לא!! זו לא מילה אחת…זו מילה אחת שמשקפת 'הלך חיים'

אם טעיתי בהרבה מקרים הכוונה היא שלא טעיתי נקודתית אלא מהותית. טעיתי בפרשנות שלי אודות פלוני …זה אומר ששנים שלא הערכתי התעלמתי הייתי אדיש או אולי אפילו זלזלתי לכן בהחלט – זה לא קל!! אבל זה  – כן  – אפשרי!! קשה לאמר טעיתי, כי האדם מודה על ה'עבר' שלו שהוא לא היה ישר ראוי ונכון. האדם מרגיש שהערך שלו נפגע שהאשיות שלו נפגעת הוא לא מוכן לקבל 'טעיתי'… זה יותר מדי סותר את האישיות שלו! זה מנפץ את התדמית של מה שהוא חשב אודות עצמו. אנשים נלחמים מלחמת הישרדות נפשית בלי פשרות על הדעה שלהם  למה? כי הם חושבים ש'הם' והרעיון שלהם – זה דבר אחד!! הם והרעיון שלהם – זה האשיות שלהם. אבל האמת היא  שהרעיונות שלהם, זה בסך הכל – השתקפות הצטברות החוויות של האדם

סך הכל הצטברות חוויות ופרשנות האדם אודות החוויות שלהם. והדברים לא נאמרים ממקום של 'זלזול'  – לא! אלא ממקום שאומר, שהדעה שלנו היא טובה ויפה והיא צריכה להיות יחד ולא לחיות בספקנות יתר פעמים  אנו מפחדים להיות נורמלים מפחדים לאמר – אני מפחד מפחדים לאמר אני טועה

ומרוב פחדים מהפחד ומהטעות אנו חוזרים על הטעויות וחוזרים לברוח מאותם פחדים ולכן תקועים באותם הרגשות ושגרת חיים   שלא מספקת לא נחמדה לא נעימה ואפילו פוגעת בשגרה ובחיים שלנו… אנשים משתגעים כדי לא להראות שהם מידי פעם משוגעים הם משקיעים כ"כ בחומות ובהגנות ובלהראות שהם מה שהם לא… וזה גוזל כ"כ הרבה זמן מרץ ואנרגיה אנו בני אדם וזה נפלא! ואנו מסוגלים להגיע לפסגות וזה גם נפלא! וזה אפשרי וזה חובה להגיע לשם!! ואם לא יגיע האדם לפסגות הוא ירגיש רע 'עם עצמו'. אבל מצד שני בהדרגתיות סבלנות, אפשר שיהיה מהיר אבל לא פזיז

להתקדם ולזכור שיש נפילות – אבל הנפילות לא מגדירות את האדם יש כל מיני נפילות ומשברים אבל 'הקושי הגדול' הוא כאשר האדם חושב ש'הוא רע' שהוא זה 'אחר'!!!

לפי רבינו יונה תחילת התשובה היא שיעשה עצמו כאילו היום נולד וכך בר" נעשים כמו בריה חדשה וכאילו אין לו זכות ולא חובה ולכן לא דנים על העבר כיון שעכשיו הוא זך ודנים אותו על היום הזה.