מסע כמו כל מסע מתחיל בכלי תחבורה כל שהוא. אלה ברכב ואלה בסוסים, אלה במטוס ואלה במשוטים. המסע שלנו התחיל הפעם בטיסה.
וכשאנחנו מדברים על טיסה של משפחה עם מספר ילדים ב"ה, השיקול של עלות מול תועלת מחודד ביתר שאת, ולכן הוחלט (לשון יחיד, אבי המשפחה…) לטוס באופציה הזולה ביותר שאיתרתי, עם חברת תעופה רוסית דרך מוסקבה..
שלחתי כבר אלפי נוסעים יראים ושלמים לכל רחבי העולם דרך שדות התעופה במוסקבה ולכולם היה לי את הכיף הקטן לבשר כי בשונה מטיסות אחרות בהן הם נאלצים לסחוב איתם סנדביצ'ים כי שמו של הרב המתנוסס בחתימת הכשרות לא מוכר אפילו לבני עירו הוא, בטיסות הממריאות ממוסקבה מוגשות ארוחות גלאט כשר ולא סתם, אלא בהשגחה חסידית – חבדי"ת מחמירה ביותר בראשות רבה של רוסיה הרב לאזאר שליט"א. עם השנים גם קיבלתי תגובות רבות על הארוחות הללו. חלקן מחמיאות מאוד וחלקן להיפך. סוף כל סוף התגלגלה לידי הזכות לבחון זאת מקרוב.
עוד באתר:
והנה נחתה לה המנה הראשונה. מגש כחול עטוף ואטום בניילון עבה ומעליו מנת מטוסים חמה עטופה גם היא בשתי עטיפות כנדרש.
הניסיון לעשות משהו טוב ומועיל, ניכר בהחלט. הרבה מחשבה והשקעה הוכנסו במערכת הקולינרית הזו, אבל לצערי הרב, לאחר שטסתי וחוויתי, אני יכול לפסוק כי זה לא דופק!
המוצרים על המגש הכחול, היו קפואים כולם. הלחמנייה, העוגה, פיסת הסלמי ואפילו הירקות החתוכים. לא נעים לראות פרוסת מלפפון קפואה, האמינו לי!
כמובן שהאספקה היא לא יום-יומית ולכן המגשים מאוחסנים בהקפאה. אך ברוסיה יש צורך להתנהג כרוסי. אם ההוראות הן להוציא את המגש מההקפאה 6 שעות לפני הטיסה, בתל אביב או בלונדון, זה יספיק להפשיר, אך במוסקבה הסיפור קצת שונה. מזג האוויר שם ברוב חודשי השנה קר מהרגיל והמנה גם אם היא מחוץ למקפיא פשוט לא מפשירה.
עד שיבלו שפתותיכם מגולאש
כל טיסה ממריאה ליעדה בשעה שונה של היממה ומצריכה תכנון שונה של ארוחות. אפילו אצלנו הסוכנים במערכת ההזמנות נשארה שריטה ישנה מלפני שנים רבות, ולצד כל טיסה מצוין גם אלו ארוחות יוגשו בטיסה. בטיסות ארוכות זה לפעמים בוקר וצהריים, לפעמים ערב ובוקר. זה מצוין כיוון שהחברות עושות מאמץ גדול להתאים את הארוחות המתאימות לשעות העדכניות בה תמצא הטיסה בשמי כל נקודה על פני הגלובוס.
טיסתנו השנייה, ממוסקבה לניו יורק, המריאה בשעה 11 בבוקר. כך שהארוחה הראשונה הוגשה סביב 12 בצהריים. פתחתי בחשש את המנה החמה ולהפתעתי גיליתי שם מנה נחמדה של גולאש. אפילו הילדים ניאותו לטעום. דאגנו לסמן לעצמנו את שעת סיום הארוחה הבשרית, משימה קצת מורכבת כאשר אתה בין שעון ישראל, לבין שעון מוסקבה שהוא שעה קדימה, לבין שעון ארה"ב שהוא 8 שעות אחורה ממוסקבה. אבל אם לא נדע במדויק, לא נוכל כמובן לאכול את הארוחה החלבית בהמשך הטיסה.
זו הייתה טיסת יום כך שהילדים היו ערים רוב הטיסה, והמנה הקטנה והאטומה של מנת הביניים הייתה בסדר גמור. פיסת עוגה (הפרוסה שנאפתה בצידה הוגשה כבר בארוחה הראשונה) לחמנייה מתוקה וריבה טרייה.
לקראת סוף הטיסה, קצת לפני שעברו להן 6 שעות ההמתנה, החל הצוות בחלוקת הארוחה השנייה.
אגב, ישנם גויים רבים שמזמינים אוכל כשר בטיסה . הם עושים זאת לא מטעמי כשרות חלילה… אלא מפני שהמנות המיוחדות והשונות מוגשות ראשונות, ורק לאחר מכן פוסע הצוות לאיטו עם עגלת השירות ומחלק את המנות הרגילות וזה יכול לארוך זמן רב.
המנות הכשרות הקדימו לבוא, והמגש הכחול חזר אלינו ובגדול שוב עם מנה חמה אטומה מעליו.
מבט חטוף אל עבר המגש הכחול העלה כי בגדול מדובר באותם מוצרים פרווה שהיו על המגש בארוחה הראשונה הבשרית, אולי עם שינוי קטן, וכמובן לבל נפספס את פרוסת העוגה שאחותה מימין הוגשה בארוחה הראשונה ואחותה האפויה משמאל הוגשה במנת הביניים. פרוסה שלישית של אותה עוגת חנק אכן יוצרת אווירת חנק.
בשלב הזה התרחש משהו שלא האמנתי לעולם שיוכל לקרות. מצאתי עצמי מייחל כבר לפתיחת המנה החמה ולמראה החביתה התעשייתית המיוצרת מאבקת ביצים. יאללה נפתח את החביתה ולפחות נתרענן אתה. בתי הגדולה פתחה את המנה שלה ראשונה ולפתע נשמעה בחלל המטוס צווחה אדירה מזנבו ועד חרטומו "זה גולאש !!!!!!"
שלחתי היום לנוסע את כרטיס הטיסה שלו, הוא טס דרך מוסקבה וכרגיל ציינתי כי "הוזמנו ארוחות גלאט כשר" באותה שניה הקיבה פשוט התהפכה לי. כנראה שהגולאש עודנו מתעכל שם.
