"לקחנו על עצמנו ב'בית חם' להחדיר למודעות את נושא המוגנות", אומר הרב אריה מונק, "כמו עוד דברים נוספים שלא כל כך דיברו עליהם במגזר החרדי, לא ידעו איך להתמודד איתם".
"מה זה לא דיברו?", שואל אבי רוזן, "הסתירו, הדחיקו, הגנו וחיפו על הפוגעים. הקורבן היה אשם והפוגעים הסתובבו עם זקנים ארוכים והמשיכו לכהן בתפקידים ציבוריים".
"אני שומע שאתה מדבר מדם ליבך", אומר הרב מונק, "יש אכן סיפורים רבים כואבים, ואכן התחום הזה – כשהתחלנו לטפל בו לפני 16 שנה – היה טאבו, אבל אנחנו ראינו את הקורבנות, את הילדים, הנערות, הנשים. אחת המתנות שהקב"ה נתן לי היא שגדלתי בבית שהוא בית של אמת, ברגע שיש דבר אמיתי שצריך לעשות, בא המשפט 'לא תגורו מפני איש'".
עוד באתר:
"אנשים קמו עליך לכלותך", אומר רוזן, "אמרו: איך אתה מעז? אברכון צעיר, אתה תגיד לנו איך לטפל באנשים? עד היום, לצערנו יש מקומות שמעדיפים להסתיר, להדחיק ולהאשים את הנפגעים, איך העזת?"
"ידעתי שזה אמת", משיב הרב מונק, "אצלי – כל דבר שהוא אמיתי צריך רק לעשות אותו בחוכמה, התייעצנו כמובן עם גדולי הדור, מה לעשות ואיך לעשות, למדתי את כל קובץ ישורון שיש בו פרק מאוד גדול עם תשובות מגדולי האחרונים ואחרוני דורנו, לגבי הדרך הנכונה להתייחס, כי יש גם שאלות הלכתיות, כמו האם אפשר לקבל עדות של קטן, האם לשתף פעולה עם המשטרה, האם אפשר להכניס אדם לכלא".
הרב מונק מוסיף: "המחיר היה כבד, השם שלי היה מופץ בפשקווילים בכל ירושלים אחרי שתפסנו מקרה חמור של אחד שפגע בהמון בחורים. מכתבי איומים על אשתי והילדים, ב"ה אנחנו נמצאים אחרי זה, אני לא פוחד שיעשו לי הפגנות מתחת לבית, אם אני עושה את הדבר הנכון ומציל נפשות – 'מה יאמרו' לא רלוונטי מבחינתי. ברור שהרבה יותר קל לחלק לחמניות לחולים במחלקות מאשר לטפל בדבר הזה. אבל אני רואה שיפור, ככל שיש יותר טיפול ומודעות, יש יותר זהירות. גן העדן של הפוגעים נסגר והפך לגיהינום".
