חרק אדמוני מדרום-מזרח אסיה הגיע לחופי הים התיכון, ותודות לעזרתם הבלתי מודעת של בני האדם הוא מתפשט וזורע הרס. יכול להיות שתפגשו אותו כשתכניסו לולב לסוכה.
חדקונית הדקל האדומה, חיפושית מזיקה שזוהתה בישראל לראשונה לפני כ-15 שנה, מועברת בין סוגים שונים של דקלים, מאיימת על מטעי התמרים ומייצרת סיכון לבני אדם בדמות גזעי דקלים הקורסים לקרקע.
בסוכות רבים נוהגים להשתמש בחלקי דקלים לבניית הסוכה ולקישוטה. העברת חלקי דקלים נגועים ממקום למקום תורמת להתפשטות חדקונית הדקל ועלולה להדביק עצים בריאים, בעיקר דקל קנרי.
עוד באתר:
אם עדיין לא נתקלתם בה, כדאי שתכירו: מדובר בחיפושית בגודל של כ-3.5 ס"מ, בדרך-כלל חומה-אדמדמה, אך יכולה להיות מנומרת בשחור או שחורה לגמרי. החדקונית מטילה את ביציה בגוף העץ, מהן יבקעו כ-500 דרנים (זחלי חיפושיות) שיכרסמו את הגזע מבפנים ויגזלו ממנו, תרתי משמע, את נוזלי החיים שלו.
על פי פרסומי שה"מ (שירותי הדרכה ומקצוע, משרד החקלאות), חדקונית הדקל התגלתה בפעם הראשונה בישראל ב-1999 במטעי תמרים בצפון ים המלח. המזיק טופל והתפשטותו רוסנה באמצעות מלכודות וחומרי הדברה כימיים.
ב-2009 פרסם שה"מ עלון מידע על המזיק, ועל פיו התגלתה באותה שנה פגיעה של החיפושית בדקל קנרי בנהריה. מאז המזיק הולך ומתפשט בארץ, בעיקר מצפון לדרום, תודות לכושר התעופה של החיפושיות הבוגרות ובאמצעות העברת חלקי צמח או עצים שלמים נגועים ממקום למקום. המומחים מסכימים ביניהם שעד כה הרשויות לא הצליחו לבלום את תפוצת החדקונית ואת היקף הנזק שהיא יוצרת.
שמעון ביטון, מנהל תחום הגנת הצומח בשה"מ, מסר שנפגעו בישראל 2,000 עד 3,000 דקלים קנריים. נוסף עליהם נפגעו כמה עשרות עצי תמר מצוי ופרטים בודדים של דקל הקוקוס. החיפושית הגיעה עד אזור תל-אביב, אך לא התבססה בגוש דן ואין שם עצים פגועים, אולם היא מצויה ברוב חלקי הארץ. בדרום היא תוקפת בישובי עוטף עזה ולכיוון ערד. בערבה ובערבה הדרומית אין נגיעות נכון להיום.
