הכל נגזר מראש, אז על מה נבקש בראש השנה?

אוטוטו זה נגמר…

סממניה האחרונים של השנה כבר מאחורינו והפנים מסתכלים קדימה…

שנה חדשה בפתח, והלב אפילו שעבר חודש אלול שלם, מדבר עם הנפש, לקבל קבלות טובות ולהגיע לראש השנה אחרת ממה שהיית כל השנה..

תכל'ס, כולם מרויחים מזה..

אתה, רעייתך, ילדיך, כל הסובבים אותך…

הלא ישנם שנים שעוברות על האדם והם קשות מאוד, של"ע צרה רודפת צרה, בעיה רודפת בעיה, והאדם לא רואה את האור בקצה המנהרה, והמחשבות רצות כדוגמת: "מה לא עשיתי טוב"? "למה זה קורה לי"…

והתשובה היא:

"אל תפספס את ראש השנה"!

ואחרי כל זאת אנו שואלים את עצמנו:

הרי יש גמ' מאוד ידועה במסכת ביצה (טז.):

"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו".

הכל מוחלט מראש, והכל קורה בראש השנה…

ואם כן, אם יש לאדם לכאורה בראש השנה בקשות אישיות על עצמו ועל משפחתו, ובעיקר גם על פרנסתו, האם כדאי באמת לבקש אותם בראש השנה הלא גם ככה הכל כבר חתום ויסגר מראש בשמיים עבור חיותו של האדם?

בשביל להבין את זה הבה נראה יחד את דבריו של הגאון בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק זצוק"ל (קונטרס ראש השנה כיפור בהוצאת עוז והדר, עמוד מו):

"וזה הרמז בראש השנה במאמר הגמ' (ח:) דאמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין (פרש"י, כשהקב"ה דן אותם, מלך נכנס תחילה), איבעית אימא לאו אורח ארע למיקם אבראי [והביאור וכי מלך יכול להישאר בחוץ, זהו לא כבודו של המלך.

'רב חסדא' פירוש 'רב חסד', מלך וציבור, פירוש מה שנוגע לכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, 'וציבור' היינו מה שנוגע צרכי כללות בני אדם, 'מלך נכנס תחילה', פירוש תחילת ועיקר מגמת תפילתו יהיה מה שנוגע לכבוד הבורא מלכו של עולם על צער גלות השכינה, דלאו אורח ארעא למיקום מלכא אבראי [שמלך ישאר בחוץ] והבן.

ומדייק הרב את דבריו:

"כי כאשר האדם עומד בראש השנה במסירות נפש ולא ישגיח עבור עצמו כלל, רק עבור גלות השכינה, אז ממילא בטלים כל המקטרגים והמסטינים אשר עליו כמו שאמרו (עירובין פ:) כתות מיכתת שיעוריה, כי אם האדם שפל בדעתו ובטל במציאותו מחמת המסירות נפש, וכל העומד לשרוף כשרוף דמי (מנחות קט:) והוא כאין, ומי יעמוד עליו לשוטנו, ואז ממילא ימולא כל משאלות ליבו וכל צרכיו לטובה".

אתם שומעים?

כנראה שזה העבודה האמיתית שלנו בראש השנה!

ולסיום:

אל תתן ליצר הרע, לגנוב לך את ראש השנה, אמנם נכון קול השופר מבלבלו, אבל בינינו הוא עדיין לא מוותר..

בואו ותשמעו משל נפלא שסיפרו מרן הבן איש חי ע"ה בספרו בן איש חיל (ח"ג דרוש א' לשבת תשובה, הו"ד בספר האוצר לחכם בניהו שמואלי שליט"א, דברים ב, עמוד רצ):

"שועל אחד יצא לטייל עם לילה וצמא למים היה, הגיע לפאתי העיר, וירא באר מים, אולם הבור עמוק הוא, ואינו יכול לרדת לשתות מים מן הבאר. והנה הייתה גלגלת על פי הבאר, מה עשה? קפץ לדלי העליון ומשקלו הכביד, אז הדלי התחתון עלה, מלא מים, והדלי העליון ירד והשקיע את השועל במים.

שתה והרווה צמאונו, אך כעת לכוד הוא בבאר… ישב והמתין.

יצא האריה לטייל, וצמא אף הוא, הוא הגיע אל הבאר, והדלי העליון מלא מים, הרווה צמאונו והמשיך בדרכו, אך הציץ בסקרנות, והשועל המתין רק לכך. "שלום עליך אדוני המלך", החניף לו השועל, "המתנתי רק לך, ראה הכנתי לך כיכר גבינה מלוחה", כשהוא מצביע על השתקפות הלבנה במי הבאר, ונראית כגבינה המעוררת תאבון, "גם הכנתי מים צוננים להרוות את צמאונך, ואני עבדך, ממתין לשרתך!"

"ואיך בדיוק ארד"? חקר האריה.

"הכנתי לך דלי, שתרד בו", ענה השועל.

עלה הארי לדלי העליון ומשקלו הכביד, ירד למעמקי הבאר והשועל עלה והשתחרר… עד כאן, המשל.

והנמשל נפלא:

היצר הרע, לא מוותר, אורב ומפתה את האדם, והאדם מוסר את עצמו בידיו, יורד למטה למאסרו ומשחרר את השועל הכלוא.

אילו לפחות היה משביע את רעבונו בגבינה אמיתית ולא באחיזת עיניים!

הבה נשמור על עצמנו בראש השנה, להתמקד ולדעת שזה היום המכריע לעתיד השנה הבאה שלנו!

ומישהו אמר בהלצה:

תהא שנת פול הצלחה! (הצלחה מרובה!)

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים ושנה טובה ומתוקה כתיבה וחתימה טובה!!!
המאמר נכתב לרפואתו השלמה של

בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו

בתושח"י.