האמת שכמעט ואין יכולת להבדיל בין דחף חיצוני ויצרי לבין רצון פנימי אמיתי. אבל בפרשת וירא יש שלושה אירועים שמלמדים אותנו על הרצון, הדחף, על החיים לצידם, ,השליטה עליהם וכיצד ניתן לזהות ולהפריד בינהם.
דחף הוא אירוע חד פעמי כזה שהאדם מסתפק האם לעשות אותו או שלא לעשות, הספק הזה לא מתלבש על הרצון טווח הארוך ותוכנית החיים. לעומת זאת הביטוי לרצון הוא מעשה שמתלבש על ואל הרצון הפנימי.
זה הסיבה שאברהם אבינו אומר על אבימלך ואנשיו באירוע נוסף בפרשת : 'אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני' היראה משקיטה ומכבה את הדחפים והיצרים, ומותירה את האדם עם רצון טהור וזוך פנימי. אם אין יראת אלוקים אין רצון פנימי ואם אין רצון פנימי יש דחפים חיצוניים.
עוד באתר:
דמות נוספת בפרשתנו היא דמותו של לוט, בשונה מיצחק אבינו שהלך בשלמות ושמחה לעשות את רצון ה', לוט נכנס למבוכה ולבלבול.
האישות של לוט מהווה רסיסי אדם. הוא ברגע אחד מתלהב מהשדות המוריקים של סדום אף על פי שאנשי סדום חוטאים. לוט לא השכיל לבנות רצון פנימי אחיד, כזה שיש לו תחילה וסוף וכל מעשיו על פיו.
מי שמתלהב ממראה עיניים של הנוף הסדומי ובוחר בו יותר מהנוף האנושי והאישיותי של אברהם אבינו, לא יכול לעשות את רצון ה' ברגע. הוא "מתמהמה".
התמהמהות לוט לקיים את רצון ה' מעידה כי הקצונות האחרים שלטו בו, אלו המלבלבים ולאחר רגע האדם לא רוצה בהם , אלו שבין רגע נוצרים ובין רגע כבים.
כנגד התמהמהות לוט עומדת לה מסירות הנפש של יצחק אבינו:
מעשה העקידה לא היה רק אירוע יחידי, מעשה ההקרבה של יצחק אבינו הראה וביטא את דרך החיים של אברהם אבינו ויצחק אבינו. להיות צמודים לרצון ה' ולהפוך את הרצון האישי לרצון ה'. לכן נאמר כי אפרו של יצחק אבינו מונח לפני ה' תמיד. כי עקידת יצחק היא ביטוי של רצון שנבנה לאורך שנים.
מסיבה זו דרך ואורחות החיים של היהודי לחיות ולמות במסירות נפש טבוע בדם היהודי, גם לאחר אלפי שנים מסירות הנפש של אלו המתים על קידוש ה' חיה כאילו זה עתה הטביעו אבותינו הקדושים את חותמם בנפש ובדם זרעם.
ניסיון העקידה היה ניסיון שנקרא על שם אברהם אבינו, כי אברהם אבינו חי על קידוש ה' דבר שקשה יותר מלמות על קידוש ה'.
מי שעושה את רצון ה' גם זוכה לנס משמים כפי רצון ולא כפי דרך הטבע בדיוק כמו שהקב"ה אומר לאברהם אבינו בתחילת הפרשה 'היפלא מה' דבר'.
שלושת האירועים בפרשת וירא: התמהמות לוט, חוסר יראת האלוקים אצל אנשי אבימלך, וניסיון העקידה, מלמדים אותנו כי המקור לשליטה באירועים ובניסיונות היצר והחיים הוא קיום רצון ה', לא רק בשעת מעשה אלא לפני כן, האדם צריך להכין את עצמו להיות צמוד ליראת שמים ולקוו ברור. את הגמישות ניתן לעשות רק אם זהו רצון ה' ולא אם האדם 'מתמודד' בקיום התורה והמצוות, יחד עם אידאות שונות.
צריכים לזכור: עקידת יצחק במובן הרחב, היא לחיות רק את הרצון הפנימי שמגיע מטוהר הנשמה לכל אורך החיים: רצון ה'.
