איך למנוע בארץ מקרי מוות מיותרים, כתוצאה מהתקפי אלרגיה חמורים

היום הוא יום המודעות העולמי הראשון אי פעם לאנפילקסיס, שהיא תגובה אלרגית (חיסונית), חמורה ומסכנת חיים, בחשיפה לאלרגנים שונים: בעיקר סוגים מסוימים של מזון, תרופות או עקיצות דבורנים וחרקים.

רופאי האלרגיה בישראל מבהירים כי בעשורים האחרונים מתגברת ברוב העולם תופעת האלרגיות מסכנות החיים.

אנפילקסיס (תגובה אלרגית קשה), היא תגובה לא תקינה ומהירה של מערכת החיסון לחומר מסוים, שהגוף מזהה בטעות כמסוכן. המערכת החיסונית מגיבה לחומר האלרגני, ומחוללת שרשרת תהליכים, שמערבים שתי
מערכות בגוף, או יותר. במקרים נדירים וקשים, התגובה כוללת גם מעורבות של מערכת הלב וכלי הדם, שעלולה להוביל לשוק אנפילקטי (ירידה בלחץ דם), אובדן הכרה, ועד כדי סכנת חיים.

עוד באתר:

צוותים רבים הוזנקו

צימר עלה בלהבות: שריפה מתפשטת בצפון הארץ

אבי יעקב

צפו

מהפכה ביטחונית במחוז ש"י: מרחב גלעד בפעולה

אבי יעקב

מזל טוב

צפו: המחווה המרגשת למנדי וייס באמצע שולמלייכם

ישי נוימן

צפו בתיעוד

"התורה נמצאת בכלא": פרוש ביקר את עצורי עולם התורה

פנחס בן זיו

האמצעים המרכזיים למניעת מקרי אנפילקסיס, בעיקר בעקבות אלרגיה למזון הם:

1.מעקב אלרגולוג – מטופלים עם אלרגיה למזון, בכל גיל, חייבים במעקב תדיר של רופא מומחה באלרגיה ואימונולוגיה קלינית. המעקב משמש להערכה לגבי אפשרות שהאלרגיה חלפה עם הגיל, הדרכה לגבי האלרגיה ואמצעי הזהירות הנדרשים, ולעיתים המלצה על טיפולים ייחודיים דוגמת טיפולי דה-סנסיטיזציה (חשיפות מבוקרות והדרגתיות למזון האלרגני הנעשות תחת פיקוח רפואי)

2.הימנעות מוחלטת מאכילת מזון הידוע כאלרגני. חובה להקפיד ולעיין בכל מוצר ומאכל בקפדנות, ולוודא שאינו מכיל, וגם לא "עלול להכיל", את המזון האלרגני. מגע או הרחה של המזון אינם גורמים לתגובות מסכנות חיים.

3.נשיאת אפיפן! אנשים הסובלים מאלרגיה למזון חייבים לשאת בכל עת מזרק אפיפן בתוקף (מרשם לאפיפן ניתן על ידי רופאי הילדים, רופאי המשפחה ואלרגולוגים), וחייבים לדעת איך לעשות במזרק האפיפן שימוש בעת הצורך.

4.החזקת מזרק אפיפן בתוקף בכל מקום המגיש או מוכר מזון– רבות מהתגובות הקטלניות למזון מתרחשות באכילה מחוץ לבית במקומות ציבוריים (מסעדות, אולמות אירועים). כל מטופל עם אלרגיה למזון, חייב לגלות אחריות אישית, ולשאת עימו לכל מקום מזרק אפיפן בתוקף, ומובן מאליו שעליו לדעת להפעילו בעת הצורך, ולהזעיק עזרה רפואית באמצעות אמבולנס. לצערנו, במקרים רבים, המטופלים לא נושאים עימם באופן קבוע מזרק אפיפן בתוקף. כיום, לא קיים בישראל חוק המחייב החזקת אפיפן בכל מקום שמוכר או מגיש מזון. החזקת מזרקי אפיפן במקומות כאלה והזרקת אפיפן בהקדם האפשרי יכולה להציל חיים במקרה של תגובה אנפילקטית קשה".!

לדברי פרופ' ארנון אליצור, יו"ר החברה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית: "אני קורא למשרד הבריאות לקדם מערכת הסברה וחינוך לגבי אלרגיה למזון. ההסברה צריכה להתחיל מהתנהלות מושכלת לגבי אלרגיה למזון במערכת החינוך, מה שלא קיים היום, ולהימשך בקמפיין שיספק מידע מהימן לאוכלוסייה לגבי אלרגיה למזון, ולגבי החשיבות שבנשיאת מזרק אפיפן.

לדבריו: "לצערי, מדינת ישראל נכשלת באספקת שירותי אלרגיה ואימונולוגיה קלינית לציבור. התופעה בולטת בפריפריה. בצפון ובנגב יש כיסוי דל, אם בכלל של שירותי אלרגיה. בבתי החולים בצפון: במרכז הרפואי גליל, במרכז הרפואי זיו בצפת ובפוריה שבטבריה, יש מחסור במומחי אלרגיה. בדרום הארץ, אין מענה ביוספטל שבאילת, ואפילו במרכזים רפואיים שלישוניים גדולים כמו סורוקה ובלינסון, ניתן מענה חלקי בלבד שאינו מספק את צרכי האוכלוסייה באזור. בתי החולים אמורים לספק שירות מתקדם של בדיקות לאלרגיה נשימתית, אלרגיה לתרופות ולעקיצות דבורים, טיפולי אימונותרפיה ודה-סנסיטיזציה באלרגיות שונות, בדיקות וטיפולים באלרגיה למזון, ומעקב אחר חולים מורכבים. בהינתן שירותי אלרגיה חלקיים או חסרים בחלק מבתי החולים, אין גם מי שיעסוק בריענון צוותי חדרי המיון בדרך הטיפול המיטבית בתגובות אנפילקטיות, ואין מי שיכשיר את דור העתיד של המומחים באלרגיה ואימונולוגיה בארץ".

"גם רפואת האלרגיה בקהילה מוגבלת ומזערית. אין כיום גורם רשמי בקופות החולים שמוודא בצורה מסודרת שמבוטחים, המוגדרים כאלרגיים למזון, או לאלרגניים אחרים, מקבלים מרשמים בתוקף לרכישת מזרקי אפיפן. בנוסף, מרבית שרותי האלרגיה אמורים להיות אמבולטוריים, בקרבה גיאוגרפית למקום המגורים, אלא שבחלק מקופות החולים, השירותים חסרים או לא קיימים, והמטופלים נאלצים לנדוד למרפאות מרוחקות או לבתי החולים העמוסים גם כך".