אריטוריקה בפרשה: השתיקה כהרמה להנחתה \ ארי טננבוים

"לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (אבות א' י"ז).

כמי שלומד ועוסק באומנות הדיבור אני יודע כי אחד הכלים החשובים ביותר בדיבור הוא דווקא השתיקה.

הכיצד? הרי מי שיודע להשתמש נכון בדיבור זוכה שיש לו כלי חזק בידיים?!

זהו, שזה נכון בהחלט. אבל לפעמים – אם זה מגיע אחרי שתיקה – זה נכון כפליים.

בפרשת השבוע בני אהרן עושים מעשה על דעת עצמם ואש אוכלת אותם מן השמים. משה מנחם את אהרן ואומר לו כי בניו גדולים ממני (משה) וממך (אהרן), ומה עונה אהרן באותו רגע שנודע לו כי שני בניו נלקחו בסערה השמיימה?

לא עונה. "וידום אהרן" (י' ג'). לא רק שהוא לא עונה. הוא נודם. לא עושה אפילו פרצוף. כלום. שקט.

אביא שתי דוגמאות שאנחנו יכולים ללמוד מאהרן לאומנות הדיבור:

א: נניח אתם בפגישת שידוכין. מדברים עליך, מדברים עלייך. אתם מדברים על תכונות אופי ותחביבים ואז מגיעה השתיקה – הטבעית לחלוטין, אגב. ההרגשה הראשונה שיכולה לעלות היא לחץ. 'אוי על מה נדבר עכשיו', 'איזה לא נעים', 'חייבים להמשיך את השיחה'. אבל במחשבה שניה, זה הזמן לעצור רגע ולחשוב: 'מה עוד אני רוצה לשאול', 'על איזה נושא לא התעמקנו מספיק'. יותר מזה: זה הזמן לשתוק יחד. במידה ו'נשברת צלחת' יהיה לכם את כל החיים לדבר ביחד. עכשיו זה הזמן לבדוק איך אתם שותקים ביחד.

וכאן אנחנו מגיעים לדבר השני: אומרים כדי שהזוגיות תהיה מוצלחת צריך לריב לפעמים. מתוך משבר יש תיקון. אני כתוב את זה כדי שתרגישו בנוח לקרוא את השורות הבאות: גם אם אנחנו באמצע מריבה והאשמות מתעופפות באוויר כסכין דוקרת, יש לך את הפתרון הקל, המהיר והפשוט להביא לסיומה של המריבה ברגע אחד. קוראים לפתרון: השתיקה. גם אם הצד השני מטיח בך האשמות – לנדום. פשוט, אם כי אני מסכים שלא קל.

עלינו לזכור כי בזכות שתיקתו של אהרון הוא זכה שאחר כך ה' דיבר איתו ישירות. כי משתיקה בזמנים הנכונים אף פעם לא מפסידים.

לפעמים דווקא השתיקה בשעת לחץ או משבר היא זו שמובילה אחר כך לדיבור נכון ואמיתי ממקום הרבה יותר טוב.