ספירת המנדט
האווירה הכללית כפי שהיא מתוארת בהגזמה ברוב כלי התקשורת אחרי הבחירות משדרת בלבול מעורבב עם אדישות וחששות של פוליטיקאים מתחלפים וסיבות שונות ומשונות מסכנה נוראה וממשית לדמוקרטיה הישראלית, שבעיני אנשים מסוימים זהו ערך חשוב יותר מערכי התורה והיהדות.
אולי זו הסיבה שאותם אנשים מתעניינים פחות ביהודים רבים בארץ ובעולם הסופרים מדי ערב כמה זמן עבר וכמה זמן נשאר מחג החירות ועד זמן מתן תורתנו כמו בימים ההם בזמן הזה- ובמקום "ספירת העומר" הם מעדיפים לספור את הימים שנותרו למועמד התורן להרכבת ממשלה- הלא הוא רה"מ המכהן נתניהו- כשהסיבות העיקריות לספירה זו הן החשש מהצלחתו או השמחה לאיד על כך שעוד יום בוזבז ללא התקדמות לעבר היעד.
הסיבה העיקרית שיותר מדי אנשים מקיימים בתקופה זו מדי יום את "ספירת המנדט" נובעת מרצון אובססיבי לעיתים של רוב בני האדם לדעת מה יהיה ומתחושת תסכול שאף אחד לא יכול לספר להם בוודאות את שעתיד לקרות מחר ובימים הבאים לטובה בתקווה. מכיוון שבימינו אין נבואה והפרשנים הם בסך הכל דעתנים שחושבים בקול על סמך ניתוח הגיוני ולפעמים למרבה הצער גם על בסיס משאלות-לב ובחוסר אובייקטיביות משווע- אף אחד לא יודע מה יהיה מחר וגם אם במקרה יוצא למישהו לנחש נכון היום כותרת ראשית בעיתון של מחר- בד"כ זה צירוף מקרים חד-פעמי שנתפס כבדיחה ולא כאות משמיים.
עוד באתר:
טוב יעשו כל אותם "סופרי-סתם" אם ינסו לשם שינוי להתמקד בחיובי ובמאחיד במקום בשלילי והמפריד ולהבין שממש כמו הספירות הנסתרות שבכל יום בספירת העומר גם לימים הרגילים של כל אדם יש משמעות עצומה שחובה לממש בעשיית דבר מה חיוני ומיוחד לטובת הכלל והפרט. מה למשל? תחשבו לבד!
מה עשית היום
אחד העקרונות הלא רשמיים של הדיווח החדשותי הוא שיש מצב לספק מידע לקראת אירוע גדול כלשהו כדי להציל אנשים מפקקים ועצבים מיותרים בבחינת "דע לפני מי אתה עומד" בצפירה שאינה נגמרת כדי להזכיר לרכב שלפניך שגם תזוזה קטנה יכולה לעורר שמחה גדולה ותקווה שיום אחד נגיע ליעדנו- רצוי לפני ביאת משיח צדקנו.
עם זאת ברוב המקרים של אירועים שטרם קרו אין יותר מדי מה לספר לפני שהדבר קרה בפועל ובמדינה רווית תהפוכות והפתעות בלתי צפויות כישראל מומלץ לסייג מראש את ההתרחשויות המתגבשות בהכנה לחדשות-במילים של חוסר וודאות ברורה כגון "מתכנן" "צפוי" "עשוי" ו-"אמור" שזה כידוע לכל רומא הפוך ושם של דג אבל גם תיאור מצב שלא ברור אם יקרה או לא. אולי.
חוסר הוודאות הזה לגבי אירועים מתוכננים לטווח קצר נובע בעיקר מהעובדה שהאדם הממוצע וחסר השקט הוא לרוב לא צפוי (וזה עלול להפוך את עורך החדשות הממוצע ללא שפוי) ויכול להחליט ברגע אחד לשנות את דעתו ולהפתיע את כולם חוץ מעצמו.
מרוץ החיים הבלתי פוסק מחייב מדי פעם להאט ואולי אפילו לעצור באמצע היום או בסופו כדי להסתכל על מה שנעשה עד עכשיו ולחפש ציון דרך משמעותי שעשה את היום הזה למשהו שיש בו יותר מעוד יום עם דיבורים כמו חול והפסקות לאכול.
היטיב לתאר זאת הזמר והמלחין הידוע והמוכשר אהרן רזאל:
"על מה דיברת היום
למי הקשבת היום
האם פינית מקום או זמן
לשפוך ליבך כמים, בן אדם
לאן מיהרת היום
על ספסל עצרת לנשום
כל אדם צריך מדי פעם
לעצור ולהביט לשמיים"
("מה עשית היום", אהרן רזאל)
מומלץ לכל אדם שרוצה שימיו לא יחלפו ביעף כצל עובר בלי תכלית ומטרה משמעותית להפנים את המילים ולפנות מקום וזמן לעשות דברים למען אחרים, לחשוב מחוץ לארבע אמות ולצאת למרחבים, וכדאי רצוי ומומלץ מאד מדי פעם לעצור ולהביט לשמיים ולחפש שם סימנים טובים לימים הבאים.
אני מאמין שתמצאו יותר מאחד.
"אל תדאג – דאגת מחר"
הטור הזה מתפרסם ב"ה מדי יום חמישי וביום הספציפי בשבוע זה שהטור יוצא לאור מציינים את יום הזיכרון לקדושי השואה.
במקום לכתוב משמעויות פרשנויות וניתוחים לדברי חז"ל וגדולי ישראל שנרצחו על קידוש השם הי"ד- אני בוחר לצטט מתורת החיים ודברי החכמה של אוד מוצל מאש שזכיתי ללמוד ממנו אהבת תורה מהי והוא אוהב השם ואדם סבי היקר אהרן שרפר זצ"ל שבמבט על עברו כניצול שואה שזכה בחסדי שמיים לעלות לארץ הקודש ולהקים יחד עם סבתי עדינה ע"ה ניצולת-שואה גם היא משפחה ובית שכולו תורה וחסד- כתב לבנו הצעיר הרב שם שרפר הי"ו את הדברים הבאים:
"ומה חכמו דברי ראש-ישיבה שלי שקבלתי ממנו במכתב לתוך מחנה הריכוז ובו בין השאר הדגשה זו של : "אל תדאג דאגת מחר" והבן באיזה נסיבות הוא כתב אותן(זמן קצר אח"כ נלקח בגלל עלילה לאושוויץ ואפרו הוחזר לעירנו עוד בטרם סוף פסוק בשנת 1940 בסופו ונערכה הלוויה ומספד רב לכבודו זי"ע) ולמי כתבן- לנער חסר ניסיון שנקלע למצב בו רבים מבעלי עשתונות ותושיה אבדו את הצפון(בודדים איבדו גם את המצפון) ובוודאי העיקר היה סימן השאלה של המחר, כי היום איכשהו עבר"
(אהרן שרפר זצ"ל)
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
