גבורה ברוסיה הסובייטית

"יולי עמד בכלא הקפוא; שני גפרורים בידיו כנרות חנוכה"

את ימי החנוכה לפני כארבעה עשורים, ציין ח"כ אדלשטיין כשהוא מאחורי סורג ובריח, באשמת הפצת יהדות וציונות בברית המועצות | לימים שיחזר את הרגע המצמרר: "עמדתי והחזקתי בגפרורים עד שצרבו את ידיי"

פנחס בן זיו

כ"ה בכסלו תשפ"ה, 26/12/24 15:50 עודכן: 16:06

א+

א-

בפתח השעה השנייה ב'מהדורת סוף השבוע' בחר המגיש פנחס בן זיו להתייחס לימי החנוכה תוך ציון רגע גבורה היסטורי, של אדם המוכר לכולנו, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון.

היה זה לפני 41 שנה, בתאריך 19 בדצמבר 1984, כאשר אדלשטיין נידון למאסר של שלוש שנות עבודת פרך במחנה כפייה סובייטי בדרום סיביר, בגין פעילותו להפצת יהדות וציונות בברית המועצות הקומוניסטית דאז.

את הסיפור המופלא סיפר יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת, כאשר ביקר לפני מספר שנים בכיתה קטנה בבית הספר 'לציון ברינה' בביתר עילית. "זה היה אחרי שלושה חודשים שבהם הייתי בצינוק", סיפר אדלשטיין. "הגעתי לבית המשפט להקראת גזר הדין. האולם היה מלא כולו בשוטרים ואנשי ביטחון. במשפט רגיל מותר לקרובי המשפחה לבוא, אבל הם מילאו את כל המושבים באנשי ביטחון כדי שלבני משפחתי לא יישאר מקום. רק אשתי ואמי הצליחו להיכנס".

אחרי גזר הדין הקיפו את אדלשטיין בן ה-26 אנשי משטרה רבים, ועמדו להחזיר אותו לתא המעצר. בדרך כלשהי הוא הצליח איכשהו לדחוף את הראש מבעד לטבעת האבטחה. היה לו משפט אחד לומר לאשתו, שאותה, כאמור, לא ראה שלושה חודשים ומי יודע בעוד כמה שנים יראה אותה שוב. ומה היה המשפט שבער לו לצעוק ברגע הזה? ובכן, זה היה המשפט: 'טניה, איזה נר זה היום?', סיפר אדלשטיין.

אנשי הביטחון הרוסים חשבו שדעתו של האסיר, ששמע כרגע על עונשו הכבד, נטרפה עליו. האמת שברגע הראשון כך חשבה גם אשתו. היא לא הבינה על מה הוא מדבר. אז הוא שוב צעק: 'איזה נר זה היום?' רק אז הבינה וצעקה מיד: 'הערב מדליקים נר שני!'. ליולי אדלשטיין לא היה לוח שנה בצינוק, אבל תוך כדי מתן גזר הדין הוא שמע את התאריך הלועזי וחישב לפיו שחג החנוכה אמור לחול בימים אלה. היה חשוב לו לדעת איזה נר מדליקים היום.

באותו ערב, לא בצינוק של עציר אלא בתא של אסירים שכבר נשפטו, האסיר יולי אדלשטיין, בן למשפחת מתבוללים שגילה את היהדות וחזר בתשובה, השיג איכשהו שני גפרורים. הוא נעמד מול הסורגים בחלון והדליק את שני הגפרורים".

"וכך", סיפר אדלשטיין לתלמידים הצעירים בביתר עילית, "עמדתי שם מול החלון, במשך כמה שניות, עד שהגפרורים ממש חרכו את האצבעות שלי. זאת הייתה אולי הדלקת הנרות הקצרה ביותר בהיסטוריה, אני לא יודע אפילו אם יצאתי ידי חובת המצווה, אבל עבורי, באותו לילה, מעט מן האור דחה הרבה מאוד חושך".

האזינו לסיפור המטלטל, מתוך 'מהדורת סוף השבוע' בהגשת מרדכי הלפרין ופנחס בן זיו ב'קול חי':

תגובות