א.

להוריד נעלים במקום קדוש ענווה בלי שליטה.

משה רבנו מגיע ליד הר סיני, ושם הוא צריך להוריד נעליים, של נעלך מעל רגליך, הוא היה על הר סיני הוא מוריד נעליים? כי המקום הוא 'אדמת קודש'.

במקום קדוש צריכים להוריד את הנעליים (מדרש רבה ב ו ) לכן הכהנים במקדש הולכים יחפים

הר הבית הוא קדוש, ולא הולכים בו עם נעלים כך גם הר סיני הוא קדוש ולכן נאמר למרע"ה של נעלך מעל רגלך.

מה בין המקום הק' לבין זה שצריכים להוריד שם את הנעלים?

השל"ה הק' בשם המהרש"ל אומר, כל בוקר אנו מברכים 'שעשה לי כל צרכי'.

האדם 'דורך' על הארץ זה סמל של 'שליטה'

האדם דורך על הצומח ועל הארץ שהם דומם, ועוד עושה מהעור של הבהמה נעלים, כך מכיר שהאדם שולט על הבריאה

כך כתוב בתהלים (ח) '… כבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו'

בבוקר כאשר מברכים שעשה לי כל צרכי, הברכה היא על הנעליים, ולמה, מדוע? כי בהם מוכיחים שכל העולם נברא בשביל האדם.

אבל כאשר האדם נמצא בבית המקדש זה לא המקום להראות עליונות לכן שם חולצים נעליים, לכן משה רבנו על הר סיני, במקום קדוש, שם הוא חולץ נעלים

 

ב.

עוד מהלך בעניין 'של נעליך מעל רגליך', נעליים הפרדה בין חומר לרוח.

אמור חז"ל מי שאין לו נעלים ברגליו הוא כמו מנודה לשמים וצריך ללבוש נעלים להפסיק בינו ובין האדמה  (פסחים קיג)

אחרי חטא עה"ד האדמה נתקללה, ולכן צריך האדם שתהיה לו הפרדה בינו לבין האדמה המקוללת, ולכן אמרו חז"ל לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו (בגמרא שבת קכט) הסבר הענין אומר  הרמ"ע מפאנו (בעשרה מאמרות) בחטא עץ הדעת נתקללה האדמה כמו שכתוב ארורה האדמה בעבורך לכן צריך ללבוש נעליים לרגלים כדי לעשות פירוד בין האדם לארץ שנתקללה

כל  מקום קודש שאין שם טומאה וקללה, שם לא צריכים את הפירוד בין האדם לאדמה.

לכן נאמר לגבי משה רבנו, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו הוא אדמת קודש

אז משה רבנו, בסנה מקבל את הבשורה של הגאולה

מה מיוחד בסנה? כדי להבין את הדברים נדון בעניין החיבור והמיזוג בין החומר והרוח

ג

שילוב בין חומר לרוח הנשמה והגוף

 

כתוב בגמ' מגילה בתי התיאטרון והקרקסאות שבאדום עתידים שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים

שואל הכת"ס,  איך אפשר לעסוק בתורה במקום מטונף –   עדיף ללמוד בתי כנסת חדשים גדולים ומפוארים… וכמו שלימד אותנו רבי חייא שהוא גרם שלא תשתכח תורה מישראל כי היה מגדל פשתן כדי לעשות רשת לתפוס בהם צבאים כדי לכתוב על עורם את התורה, ולא קנה רשת מוכנה, הוא עשה הכל בעצמו כדי לכוון בכל ההכנות והכוונות לשם שמים, אז למה ילמדו תורה ברבים במקומות מזוהמים?

ביאר הכת"ס על בסיס היסוד, שכתוב בחובות הלבבות צריך אדם ללמוד מבעלי התאווה והאנשים המגושמים איך להתלהב בעבודת ה'… הם מזדרזים מתלהבים נוסעים למרחקים בשביל הבלי עוה"ז הם מנדדים שינה מעיניהם להשתתף למען תאוות למען ספורט למען אולימפידה, לראות בכל מיני מקומות בעולם.

כך אנו צריכים  ללמוד מהם לגשת ללמוד גמרא עם חשק, מאויבי תחכמני, ממנו ניקח לעבוד את השם.

לכן בתי קרקס או בתי תיאטרון, שם אנשים בשיא ההתלהבות והרגש, ריגושים ונשארים ערים עד שעה מאוחרת = 'ממנו ניקח לעבוד את השם'. מהם נלמד, אם האדם הוא 'עייף בלימוד זה כי הוא 'עייף ויגע ולא ירא אלוקים'

המח והלב לא מלאים בהתלהבות בעבודת השם, לכן הוא יכול להיות אדיש ושחוק.

אם יתעייף איזה בחור יאמרו לו, הרי במקום הזה ישב אדם באותו משחק ספורט והוא לא הרגיש עייפות גם מאוחר בלילה…  והיו כאן קולות וברקים עד לב השמים….

ממנו נקח לעבוד את ה'….

כך באגרות סופרים(יח)

לכן אומרת הגמרא שלעתי"ל יטענו האומות לפני הקב"ה שהם הקימו שווקים ובנו גשרים 'וכולם עשינו כדי שיעסקו ישראל בתורה'.

ביאר הכת”ס שבאמת הם כן עשו בשביל ישראל, – מתוך ההתלהבות הרעה שלהם  נלמד מהם איך להגיע להתלהבות בקדושה בעבודת ה'.

על ידי שאנחנו למדים מהם את 'התתעסקות', הם מתעסקים בענייני עולם הזה, הם מתעסקים שוב ושוב בפלאפון ברכב במלון במטוס בטיסה בציור בתמונות בסרטים הם מתעסקים עוד ועוד, הכל זה רק משל…

הנמשל זו ההתעסקות שלנו בעבודת השם, ככל שאנו למדים מהם אנו מעניקים להם משמעות, הם לא יקבלו שכר על העשייה שלהם, אבל אנו מעניקים משמעות למה שהם עשו ועושים

ניגש לשלב הבא

כתב ה'קצות החושן' בהקדמת 'שב שמעתתא', הקב"ה מפליא לעשות וחיבר נשמה אלקית עם

גוף גשמי.

וכתוב  בספר קהלת

'וְיָֹשֹׁב הֶעָָפָר  על הָאֶָרֶץ כְּשֶׁהָָיָה וְהרוח  תשוב ֶאֶל הָאֱלִֹקים אֲֶשֶׁר נְתָָנָהּ'.

אחר המוות ה"י חוזר הגוף אל העפר כמו שהיה בתחילה עפר, והרוח הנשמה תשוב למעלה

אין בפסוק הזה 'סתם' תיאור מציאות

אלא תיאור של דרגות, ביטוי של חיבור בריא או – לא בין הנשמה והגוף.

אומרים חז"ל בגמרא ברכות הצדיקים הנשמה נפרדת מהר מהגוף בלי ייסורים, מיתת נשיקה

והרשעים הנשמה נפרדת מהגוף בקושי רב

מה ההבדל בין השניים

התשובה ככל שהנשמה נפלה לתוך הגוף כך קשה להפריד ביניהם, ככל שלא הייתה נפילה לתוך הגוף אלא הנשמה נשארה רוחנית יותר, כך כשמגיע הזמן, קל להפריד בין השניים.

 

כך היו הדיבורים הראשונים של הקב"ה אל משה רבינו בחומש שמות  בסנה,  אמר הקב"ה 'של נעליך מעל רגלך, כי המקום אתה עומד שם, אדמת קודש הוא'

הרעיון הוא שהנשמה היא רוחנית, היא ממקום גבוה, והיא יורדת לגוף, בזוהר כתוב שהמשל של הגוף זה הנעל של האדם.

החלק התחתון שבנשמה מלובש בתוך הגוף הגשמי כאן בעוה”ז, והוא משפיע על חלק העליון של הנשמה שהוא למעלה בשמים = יעקב חבל נחלתו, אומר בעל התניא, כמו החבל שמזיזים אותו למטה הוא מתנועונע גם למעלה,

הנשמה כאן בעולם הזה מזיזה את החלק הנשמה למעלה…

הגוף נקרא ביחס לנשמה = נעל, כי רק חלק של הנשמה נמצא בגוף חלק אחר הוא רוחני יותר, הוא לא מלובש בגוף, החלק התחתון של הנשמה נקרא כמו רגל, והגוף נק' כמו נעל.

נפש רוח נשמה הם בגוף (בנעל) וחיה יחידה הם לא בגוף אלא למעלה

הקב"ה כמו מכריז לכל יהודי 'של נעליך מעל רגליך',

שהאדם לא ייתחבר יותר מדי, לא יעשה עודף חיבור בין הנשמה לגוף שאת כל הרגשות והמחשבות, החלק הרוחני שבאדם לא ישקיע במה ש'הגוף' רוצה אלא במה שהנשמה רוצה וצריכה…

המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא… עכשיו כשאתה חי בתוך הגוף, גם הנשמתה מחוברת למעלה באדמת קודש, לכן שייזהר מאד על החלק התחתון של הנשמה שנמצא בתוך הגוף, שלא יהיה דבוק לחיים גשמיים.

 

וכאשר היה תמהה משה רבנו, איך עושים את זה?

הראה לו הקב”ה את מראה הסנה, אש שהיא שורפת את העץ

הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל…האש פה אבל היא לא מתערבבת כל כך בסנה, היא לא מכלה את הסנה.

היא משתמשת בסנה אבל היא לא חיה ניזונת  מהעץ

כך הרגשות והשכל של האדם, הם בגוף אבל הם לא ייתעסקו בגוף, הם ייתעסקו ברוחניות, הם לא ייתעסקו בעוד מסעדה או בעוד רכב ומטוס, אלא הם יתעסקו בעוד סוגיה בגמרא או בעוד הבנת  – עולם הדרוש רמז וסוד, הרבדים האלה בנפש ייתעסקו ברוחניות  השכל והרגש מתעסקים ברוחניות

השכל והרגש הם בגוף האדם, אבל מה מעניין את האדם?

מעניין אותו עוד רעיון על פי המוסר והחסידות מעניין אותו עוד רעיון על הפרשה מעניינת אותו הסוגיה מעניין אותו דף היומי.

זה מה שמעניין אותו, שם השכל והרגש שלו.

כתבם על לוח ליבך

צריך לאכול לישון ולהתפרנס… אבל שישמור על הנשמה

הזיכרון הוא על ידי שהאדם מזכיר לעצמו, כל מה שיש לבני אדם תאוות והתלהבות זה רק בגלל שהם 'מתעסקים' בזה, הם חושבים על זה הם מעניקים תשומת לב לתאוות = 'משביעו רעב'.

הם משביעים את הנפש בתאוות ולכן הם מרגישים את זה כל כך חזק… ולכן הפתרון הוא  אותה גישה, זה עובד הרגשות והמח הולכים לאותו מקום שהאדם מתמקד בו.

אז מה כן יעשה האדם ייתרכז עם המחשבות והרגשות בעבודת השם.

 

ד

שילוב חומר ורוח עצם הלוז

האר"י הקדוש מסביר שארבעת היסודות בעולם, דומם צומח חי מדבר יש ביניהם גם מצבי ביניים כלומר בין כל שתי יסודות יש בעולם משהו ממוצע שמקשר ביניהם בין דומם לצומח יש את האלמוג שהוא מחד גיסא דומם ומאידך גיסא גדל כצומח, בין צומח לחי ישנה חיה ששמה אדני השדה כמו שכתוב במסכת כלים והיא ניזונת מהקרקע כיוון שמחוברת לאדמה ואי אפשר להרוג אותה על ידי מכה או חיצים כיון שהיא מסוכנת מאוד ורק אם יחתכו את הטבור שמחבר בינה ובין הקרקע אז תמות וחיה נדירה זו הופיעה כמו כל החיות במכת ערוב והקב"ה הביאה לשם עם פיסת קרקע

גם בין חי לאדם נמצא הקוף, אומר האריז"ל מעל האדם יש את הנשמה ומהו המחבר בין האדם לנשמה מהו הממוצע ביניהם?

התשובה היא  עצם הלוז עצם באדם שלעולם לא תרקב.

במדרש רבה (בראשית כ"ח ג') כתוב המלך אדריאנוס שאל פעם את רבי יהושע בן חנניה איך יקומו המתים לעתיד לבוא הרי הגוף  נרקב? השיב לו רבי יהושע מעצם העצם הזו היא נצחית ממנה יחיה האדם בתחה"מ, המתלך ניסה לשבור ולשרוף את עצם הלוז, והוא לא הצליח

עצם הלוז היא הממוצע בין הגוף לנשמה היא גם עם ממד של גוף היא חומר וגם ממד נצחי היא נשארת לנצח כמו הנשמה. ולכן התזונה של עצם הלוז זה מסעודה רביעית במוצא"ש, מוצאי שבת הוא זמן גדול, מצד אחד אחרי שהיה האדם בשבת קודש, היה בקדושה של שבת, הוא ספג קדושה רוחניות והוא התרומם, ומצד שני הוא כעת מתחיל את ימות החול, מוצא"ש.

לפי זה מובן מה שכתב בספר דברי יצחק בשם רבי אלימלך ע"ה שע"י שאוכלת האשה סעודה רביעית זוכה ללדת בנקל, מה הקשר, מדוע?

כי בסעודה הזו היא נותנת חיות וקיום לעצם הלוז ובזה היא עושה טובה עם העצם הזו לכן כאשר האשה כורעת ללדת ויש עליה קללה שבעצב ובקושי תלד באה עצם זו שלא חטאה בחטא אדם הראשון ולא נהנתה מעץ הדעת ומסנגרת ומליצה טוב על האישה שתלד בנקל, כאשר אותה אשה אכלה לשם מצוה בסעודה רביעית ונתנה לעצם חיות וקיום האשה הזו לא תסבול ותצטער בצער הלידה

אז  אומר האר"י הקדוש מה הממוצע בין הגוף לנשמה? זה הלוז אם הלוז נחשבת הממוצע בין הנשמה לגוף כדי לתחזק אותו צריכים לתחזק אותו מהזמן הממוצע שבין עולם הבא לבין עולם הזה מהו הזמן הממוצע הזה?

השבת היא מעין עולם הבא, ימות החול זה העולם הזה, אז מוצאי שבת זה הממוצע לכן סעודה רביעית באה בין העולם הבא לבין העולם הזה, היא מזינה את הלוז שהוא הממוצע בין הגוף לנשמה

שבת היא מעין עולם הבא, ימות החול מעין עולם הזה, והחיים הבריאים הם כמו המיזוג, ביניהם,

שביום חול הוא 'כמו מעין שבת', בימות החול האדם לא 'שוקע בעולם החולין' אלא ביום ראשון זוכר את השבת, ראשון בשבת וגם שני, שני בשבת ושלישי בשבת, זה האיזון הבריא.

כך הקב"ה יצר את עצם הלוז ממעין תזכורת למהות החיבור בין החומר לבין הרוח, בשבת מפנים האדם את הגישה שהקב"ה עשה עושה ויעשה לכל המעשים, שבת מחזקת את האמונה, ולכן הוא מרשה לעצמו לנח, לא לישון, אלא לנח, מנוחת הנפש, גדולי ישראל לא היו ישנים הרבה בשבת, אדרבה ישנים ביום שישי כדי לקבל את השפע של ברכת השבת, שבת זה לא יום של שינה, אלא יום של קדושה, של הפנמת ערכים וגישה על החיים ואת הגישה הזו מתרגמים בששת ימי המעשה.

 

ד.

שילוב בין חומר לרוח – מכות מצרים

מכאן לגאולה של ישראל ממצרים

כך אפשר גם להבין את המטה של מרע"ה המטה של משה רבינו מוזכר בפעם הראשונה בסנה.

במסכת אבות פרק ב' כתוב שהמטה נברא בערב שבת בין השמשות  ולמה? אומר המהר"ל שעצם הלוז שהיא רוחנית וגשמית גם יחד ניזונת מסעודת מלוה מלכה סמוך לשבת שהיא קודש כך בדיוק גם תחילת השבת בין השמשות גם הוא זמן של חול וקודש המשמשים יחד ואז ברא הקב"ה פריטים מיוחדים שהם גם גשמיים וגם רוחניים

המהר"ל מסביר עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות, כמו הלוחות, שזה ענין רוחני, שזה לא חול אלא רוחני, אבל זה מתאים לעולם הזה, לכן זה נברא סמוך לשבת, ערב שבת בין השמשות גם פי הארץ הדומם שבולע

גם פי הבאר דומם שמסוגל לנוע ממקום למקום ולספק מים גם פי האתון בעל חיים שמדבר וגם המטה

המדרש אומר  שאמר הקב"ה למשה רבנו, אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון… אומרים חז"ל שהיה המטה מדבר! הייתי במדין הפכתי להיות נחש וחזרתי להיות מטה!

אומר השפת למה נקרא המטה בשם מטה? למה לא מקל, הרי יעקב אבינו אמר 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה' אומר השפת אמת זה נקרא מטה כי תפקידו להטות לבבם של ישראל לאביהם שבשמים!

עוד אומרים חז"ל על המטה היו כתובים הסימנים שנתן ר' יהודה בעניין המכות, מכות מצרים, היה כתוב על המטה דצ"ך עד"ש באח"ב ולא דם צפרדע כינים…

אומר הכלי יקר במצרים היו שלושה סוגים של אנשים כשמשה רבינו מגיע אל פרעה ואומר לו שהוא נשלח ע"י הקב"ה לגאול את ישראל אומר לו פרעה, לא מאמין בהשם וגם את ישראל לא אשלח, יש אומרים לא מאמינים, יש אומרים מאמינים בבורא אבל הוא לא משגיח על העולם הזה, ויש אומרים שיש בורא והוא כן משגיח על העולם הזה, אבל הוא לא מתערב בכלל, הוא לא ישנה את הבריאה ולא יעשה נסים, הוא רואה הכל אבל מאפשר לבריאה להיות ולהתנהל לבד. השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב ויש עונות השמים לכל עונה יש את הזמנים שלה לכל דבר יש מסלול קבוע ולא ניתן לשנות זאת, הטבע הוא קבוע

לכן הביא הקב"ה שלושה סוגים של מכות וזה דצ"ך עד"ש באח"ב

דצ"ך היתה כנגד האנשים שאמרו אין אלוקים נתן להם הקב"ה שלוש מכות במכה הראשונה מכת דם נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המכה השניה מכת צפרדע נאמר  למען תדע כי אין כה' אלקינו במכה השלישית מכת כנים אפילו חרטומי מצרים הודו שנאמר ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים.

הייתה קבוצה שניה שאמרו שיש אלוקים אבל הוא לא משגיח על שפלים למען אלה הקב"ה נתן שלוש מכות להוכיח שהוא משגיח על כל אחד ואחד מן הנבראים איפה רואים את זה? שהקב"ה מזהיר קודם שהוא מבדיל בין ישראל למצרים בין מצרים לארץ גושן למה? להראות שהוא משגיח בכל אחד ואחד,  בערוב מזהיר הקב"ה למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ איפה זה בא לידי ביטוי?  והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב

הקב"ה אומר מראש במכת דבר אומרת התורה והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים

במכת שחין הבדיל הקב"ה בין ישראל למצרים המכה הזאת באה רק על המצרים ללמדך שהקב"ה משגיח על שפלים…

ואז מגיעות המכות האחרונות שמראות שהקב"ה משנה את הבריאה.

מכת הברד שחיבר בה הקב"ה אש ומים ביחד

במכת ארבה כיסה הקב"ה את עין הארץ ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ כיסה את השמש שהיו מאמינים בה

במכת חושך הראה הקב"ה שבעה ימים של חושך הראה הקב"ה כיצד הוא משנה את הטבע בכל פרט

דצ"ך כנגד אלו שאמרו שאין אלוקים

סדרה השניה שנקראת עד"ש כנגד אלו שאמרו שיש אלוקים אבל אינו משגיח על שפלים

סדרה השלישית שנקראת באח"ב כנגד אלו שאמרו שיש אלוקים הוא משגיח על שפלים אבל הוא לא יכל לשנות את הטבע

אז הקב"ה שולח את משה לגאול את ישראל ואומר לעם ישראל אני הגואל,  אבל לכאורה זה לא אפשרי שהרי הם אמורים להיות במצרים 400 שנה כך נאמר בברית בין הבתרים, איך אחרי 210 שנה הם יצאו ממצרים?

מרע"ה אומר "קושי השעבוד" השלים.

שואלים עם ישראל את משה רבינו איך נצא ממצרים והלא כל מצרים מלאה מעבודה זרה – אומר להם משה רבינו כשהקב"ה חפץ לגאול אתכם הוא לא מסתכל על המצב שלכם שנאמר בשיר השירים מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, עם ישראל היה במ"ט שערי טומאה אם היו נשארים עוד קצת לא היה את מי להוציא פתאום מתחילים עשרת המכות

 

ובנ"י רואים את השיעורים הרוחנים האלה, אבל בכל אופן הם בשעת מעשה עדיין לא מבינים אותם

פרעה והמצרים לא מבינים כי השם הכביד את ליבם

אבל גם בנ"י לא, שהם יוצאים ממצרים, הם יוצאים ערום ועריה, ערומים ממצוות, הם יוצאים במ"ט שערי טומאה.

הם עדיין לא מפנימים מה שהם רואים מול העיניים שלהם, כמו שכיום אנשים לא מבינים את הנסים שהיו בשנה האחרונה, מסבירים את הדברים בכל מיני הסברים, אבל באמת, הפשוט הוא שהיו פה עשרות אלפי טילים ועם ישראל ניצל בדרך נס, וגם דרכי הטבע שהיו לעם ישראל, גם הם לא מספיקים בשביל הנסים שנעשו לעם ישראל

כך בנ"י בזמן ההוא לא הבינו את עוצמת הנס שהיה להם מול העיניים…

והם עד הרגע האחרון במט שערי טומאה

הסנה בוער, הסנה זה עם ישראל הם בוערים… והקב"ה אתם כביכול עמו אנוכי בצרה( רש"י)

ובכל אופן בסוף אני ישנה וליבי ער, הם מוכנים במסירות נפש לעשות ברית מילה וגם להקריב את אלוהי המצרים לעיני המצרים, (אפילו שברית מילה מחלישה כמו שעשו שמעון ולו לבני שכם, כדי לנצח אותם במלחמה)

כך בנ"י הם במסי"נ מראים שגם שהם 'בוערים' בגלל צרות הגלות, בכל אופן הלב בוער, אני ישנה וליבי ער

אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו, שחולת אהבה אני.